מי שלא רואה פלשתינאי ממטר לא רואה עני ממטר

"אני אשם בהתקדמות של עמיר פרץ"

08:08 | 10.2.2006 סמי פרץ


מאת סמי פרץ, הדר חורש ויולי חרומצ'נקו

שעות ספורות לאחר שטומי לפיד הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים והפקיר את זירת "אביר מעמד הביניים", פנה מי שפנה והציע לראיין את יוסי ביילין, יו"ר תנועת מרצ, על עמדותיו הכלכליות. "ביילין הולך חזק על מעמד הביניים", אמר האיש. 15 המנדטים שפינתה מפלגתו המנוחה של לפיד, קורצים מן הסתם לכל פוליטיקאי, ובעיקר לביילין שמשוכנע ששינוי פשוט גנבה למרצ את הרעיונות, תיבלה אותם בהרבה שנאת חרדים ודמגוגיה זולה והצליחה לגרוף מאות אלפי קולות. ובאותו זמן ממש, מרצ ניסתה להגיע אל לבן של השכבות החלשות באמצעות חוק הדיור הציבורי וגישה חברתית-חמלתית. קולות זה לא הביא לה, ועל פי הסקרים האחרונים, המנבאים לה מנדטים ספורים, היא זו שזקוקה כעת לחמלה.

נראה כי הניסיונות הלא מוצלחים של מרצ לפנות לשכבות החלשות ועמדותיו הכלכליות השונות מאלה של חבריו ממרצ, שיכנעו את ביילין שאת המאמץ יש להשקיע בשכבות קצת יותר מבוססות.

ביילין הוא איש ההיי-טק של הפוליטיקה הישראלית, ולא רק בגלל המשקפיים. הוא אחד הפוליטיקאים הכי פעילים בייצור של פתרונות לסכסוך עם הפלשתינאים. פעם זו יוזמת ז'נבה, לפני כן אוסלו ועוד כמה יוזמות ורעיונות שאפילו לא התרוממו.

אבל כמו הרבה אנשי היי-טק, גם ביילין נכשל בשיווק. הוא יצרן וספק של פתרונות ללקוחות שלא רוצים את הפתרונות שלו או לא מוכנים לשלם את מחירם. הוא לא עושה סקר שוק לפני שהוא מפתח רעיון. קודם הוא מייצר, אחר כך מחפש קונים. אם הוא היה יזם היי-טק, סביר להניח שהיו רשומים על שמו כבר הרבה סטארט-אפים, אבל באף אחד מהם הוא לא היה עושה אקזיט.

כעת, כאשר החמאס תופס את השלטון ברשות הפלשתינית, ביילין מבין שריצה לבחירות על תקן ידידם הטוב ביותר של הפלשתינאים אינה סחורה מבוקשת במיוחד. בינתיים, הסחורה הנמכרת ביותר היא דווקא זו הכלכלית, בזכותו של עמיר פרץ שהעלה את הנושא לסדר היום. פרץ מביא גישה חברתית שרואה את העובד במרכז, בנימין נתניהו משווק תוכנית כלכלית שבמרכזה צמצום העוני, וביילין מבין שגם הוא חייב להיות במגרש הזה. שיחכו הפלשתינאים. עכשיו תורו של מעמד הביניים.


יוסי ביילין, אתה מזוהה יותר כמי שמטפל בנושאים מדיניים, בהסדרים עם הפלשתינאים. למה אתה מתראיין לעיתון כלכלי?


"התחום הכלכלי היה מרכזי במרצ מבחינה היסטורית ומבחינתי באופן אישי. זה נושא שעסקתי בו הרבה מאוד וגם באופן אקדמי. לא למדתי כלכלה, אבל למדתי ולימדתי סוציולוגיה. יש לי תפישה כלכלית מאוד מגובשת הקשורה גם לתפישה המדינית שלי. מי שלא רואה פלשתינאי ממטר לא רואה עני ממטר. הציבור שמכיר את מרצ יודע שהיא מפלגה חברתית. רוב החקיקה שלנו היא דווקא חברתית ולא מדינית. חיים אורון הוא מלך ועדות הכספים וקשה לדמיין את ועדת הכספים בלעדיו. לצערי, למרות כל זה אנחנו לא נתפשים עדיין כבעלי תיזה חברתית כלכלית".


אתה אמנם כיהנת בעבר כשר הכלכלה ואפילו טיפלת במכירת בנק הפועלים לקבוצת אריסון, אבל עושה רושם שהתפישה הכלכלית שלך שונה מזו של חבריך במרצ.


"אני הביטוי האולטימטיווי למרצ כמרצ. זה לא סותר את מה שאתה אומר. מרצ היא מיזוג של שלוש מפלגות היסטוריות - מפ"ם, רצ ושינוי. מפ"ם היתה סוציאליסטית. פעם שוחחתי עם מנהיג מפ"ם, יעקב חזן. הוא שאל אותי 'מה אתה?', אמרתי לו שאני סוציאל-דמוקרט. הוא אמר לי: 'אין דבר כזה, או שאתה סוציאליסט או שאתה קפיטליסט. רצ היתה מפלגה אופיינית של זכויות אדם, מפלגה ליברלית מאוד, ושינוי היתה מפלגה מאוד ליברלית".


אז אתה בעצם שייך לזרם הליברלי של שינוי.


"אני רחוק מאוד משינוי. חס וחלילה. התפישה שלי היא מפגש היסטורי בין התפישה הסוציאליסטית לתפישה הליברלית. זו תפישת הדרך השלישית שהתפתחה בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 ומאמינים בה אנשים כמו ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר. זוהי תפישה שמאמינה באחריות המדינה ליחיד בתחומים כמו פנסיה, דיור וחינוך, תוך שמירה על עקרונות החופש האישי והעמדת האדם במרכז. אני מאמין במדינת רווחה, אבל אני לא רואה את עצמי כסוציאליסט נוסח חזן. הלאמת אמצעי הייצור על ידי ההסתדרות היא אסון. מצד שני, אני לא זולל הפרטה לתיאבון".


אתה מתנגד להפרטה?


"אני בעד הפרטה, אבל צריך לעשות את זה בזהירות. אין סיבה שהמדינה תחלק דואר, אם אפשר לתת את זה לגופים פרטיים. אני לא מצדד בהפרטה של מונופולים לפני שפותחים את השוק לתחרות ולפני שדואגים לזכויות העובדים שלהם. יש להפריט במשורה את המערכות הממשלתיות".


למעשה, זה לא שונה ממה שאומר עמיר פרץ. במה אתה שונה ממנו?


"עמיר פרץ היה חלק מהקבוצה שלנו במפלגת העבודה, יחד עם חיים רמון, נסים זוילי, יעל דיין, אברום בורג וחגי מרום, והייתי אחד מהאנשים שהריצו אותו ב-94' לתפקיד יו"ר ההסתדרות. המטרה שלנו היתה להפריד בין המפלגה לבין ההסתדרות. ההסתדרות היתה באותה תקופה ממש זרוע של המפלגה, ואנחנו ראינו בקשר בין המפלגה להסתדרות קשר מסואב. חיבבתי את עמיר והערכתי אותו. חשבנו שעמיר צריך להיות יו"ר ההסתדרות, אבל הוא עשה בדיוק את מה שעשו האנשים שנגדם נאבקנו. הוא השתמש בהסתדרות כדי לממש את המטרות הפוליטיות שלו - פקד את אנשי ההסתדרות למפלגת העבודה וכך הוא השתלט על המפלגה.



"הוא לקח ביד ברזל אנשים ממפלגות אחרות ואמר להם שהם יפוטרו אם הם לא יעברו למפלגת עם אחד, המפלגה שלו. הם באו אלי ובכו. יש לי שמות של אנשים שבאו והעידו על האיומים האלה. לא כולם עברו למפלגה שלו, אבל הם קיבלו את האיומים. מדובר באנשים כמו שולה כהן ממרחב ההסתדרות בכרמיאל, מאיר בביוף מבאר שבע, איציק אורטמן מגבעתיים ואלי יריב מבת ים. זה גרם לי צער נורא. אני אחד האשמים בהתקדמות של עמיר פרץ. ראיתי בו איש שבנה את עצמו, איש שמאל אמיתי".


הוא לא הגן מספיק על העובדים?


"פרץ כחבר כנסת פעל לא פעם נגד האינטרסים של העובדים. כשהייתי שר המשפטים ניסיתי לבטל את מצב החירום במדינה, הקיים מאז הקמתה ומאפשר למדינה לפעול במקרים מסוימים באופן שאינו ראוי למדינה מתוקנת. פרץ התנגד לביטול מצב החירום, כי המעבר היה כרוך גם בחקיקה האוסרת על השבתה של שירותים חיוניים. כיום נמנעת השבתת השירותים החיוניים באמצעות צווי חירום. אנשים לא יודעים בדיוק מה פרץ חושב בנושא החברתי. הוא מנהיג פופוליסטי, ובגלל זה הוא צריך את אבישי ברוורמן לידו כדי שיסביר שהוא לא קומוניסט. זה מסביר את כל הסיפור. אני בעד הסתדרות חזקה ובעד התארגנות של עובדים. בכל מקום שאליו אני מגיע אני שואל איפה הוועד".

בסביבתו של עמיר פרץ סירבו להגיב על הטענות שהשמיע ביילין ואמרו רק: "אנחנו מציעים לביילין להתרכז בניסיונותיו לעבור את אחוז החסימה".

הפנייה של מרצ לשכבות החלשות לא עזרה לה. חוקקתם את חוק הדיור הציבורי, אבל זה לא הביא לכם יותר מדי קולות בשכונה ד' בבאר שבע. הקולות שלכם עדיין מגיעים משיכון ל' בתל אביב.

"מרצ לא קיבלה בדרך כלל קולות מהשכבות החלשות, אבל היא תמיד דאגה לזכויות החלשים. בזכות הדאגה לחלשים היא קיבלה קולות של מצביעים מהמעמד המבוסס שרוצים להצביע למפלגה שדואגת לחלשים. חקיקה כמו חוק הדיור הציבורי אולי לא הביאה לנו הרבה קולות בעיירות הפיתוח ובשכונות שלמענן היא נועדה, אבל הביאה לנו קולות בשיכון ל' בתל אביב. לדרוש העלאה של שכר המינימום לאלף דולר זה לא מספיק רציני בעיני".


מה ההבדל ביניכם למפלגת העבודה?


"מפלגת העבודה החליפה ראש, אבל היא לא דואגת לעובדים. היא תמכה בממשלה שקיצצה בקצבאות ילדים ובקצבאות למשפחות חד-הוריות. הקיצוץ לחד-הוריות ולקשישים זה פשע חברתי".

אני אף פעם לא אהיה טומי לפיד


שינוי תפסה בזמנו טרמפ על כמה מהרעיונות שלכם, עכשיו אתם מנסים לפנות לקהל הזה של מעמד הביניים ולהחזיר אותו אליכם?


"מי שגנב קולות זה לא אנחנו. הפרדת הדת מהמדינה, שהיא דגלו של לפיד, היתה תמיד דגל של מרצ. הם לקחו את זה ופעלו בדרך של שנאה כלפי החרדים, הם פעלו בדרך מאוד מתוחכמת. הירידה שלנו בבחירות נובעת בחלקה מהפעולה של שינוי, למרות שאנחנו היינו הראשונים שהעלו את הנושא. אבל אנחנו לא נהפוך עכשיו למפלגה של שנאה כמו שהיתה שינוי. ההצטרפות של סופרת חרדית, צביה גרינפלד, לרשימה שלנו, אומרת משהו. מרצ הציגה גם את חברת הכנסת הערבייה הראשונה, חוסניה ג'בארה".




אז מהיכן מגיע מאגר הקולות הפוטנציאליים שלכם?


"קהל הבוחרים שלנו הוא בין מפלגת העבודה, קדימה ושינוי. אני מוכן להתערב שקדימה לא תהיה בכנסת הבאה. היא תעמוד מול אתגרים בלתי צפויים. זו חבורה של אנשים שרבים מהם לא יודעים מה האחרים חושבים. הצבעה בעבורה זו פשוט אלטרנטיווה לפתק לבן.

"אולמרט ישב בחדרו אפוף הסיגר וסידר רשימה. חברי המפלגה הזו לא יודעים מהן העמדות של חבריהם בנושא קצבאות, זכויות ההומואים או התקציב. רוב בוחרי קדימה שמתלבטים, מתלבטים בין מרצ לקדימה ולכן ניתן לשנות את דעתם. מטבע הדברים, ברגע שמספר המנדטים של שינוי מתאפס אז הקהל הזה יעבור אלינו. הקהל שלהם הגיע מאיתנו".


תפנו לקהל הזה באמצעות הסיסמאות של טומי לפיד?


"אני אף פעם לא אהיה טומי לפיד. אני לא רוצה ולא יכול להיות טומי".


אם בוחנים את התנהלותך הפוליטית, נראה שאתה מאוד דומה לאיש היי-טק, אבל אף פעם אתה לא מצליח לעשות "אקזיט" - לממש את הרווח מהרעיונות שלך. בבחירות הקרובות נראה שאתם תגרדו את אחוז החסימה.


"אני סוכן שינוי קלאסי. אני בא למקומות שבהם יש דברים לא תקינים ולא נכונים ומעלה הצעות לתקן אותם. זה לא אומר שכל ההצעות שלי נכונות ושכל ההצעות מתקבלות, אבל מצאתי שלרוב ההצעות שלי יש קונים. כך היה עם לבנון, כך היה עם היציאה מעזה וכך עם פרויקט "תגלית" לסיורי נוער מחו"ל בישראל. לא חשוב כל כך איך קורה השינוי שאני מציע, אלא העובדה שהוא קורה. עובדה שליוזמת ז'נווה שיזמתי יש כיום תמיכה ציבורית של 40%. באתי לפוליטיקה כי חשבתי שאני יכול לשנות את המערכת. אני חושב שבבחירות הקרובות יש לנו סיכוי לקבל 10 מנדטים, לעומת 6-5 מנדטים שנותנים לנו כיום הסקרים".


גם השותפים שלך בצד הפלשתיני, הפתח, שחתמו איתך על הסכם ז’נבה, כבר מחוץ לתמונה והחמאס תפס את מקומם. אתה מצדד באי העברת המסים שישראל גובה עבור הפלשתינאים לרשות?


"אנחנו חתומים על הסכמי פאריס המחייבים אותנו להעביר את הכסף לרשות. הכסף שגבינו אינו שלנו ואין לנו רשות להחזיק בו. אם אנחנו מחליטים שהכסף משמש לטרור או למעשים בלתי חוקיים אחרים, אנחנו יכולים שלא לגבות אותו. אם יתברר שהרשות נהפכה לגוף טרוריסטי, זה מה שאמליץ לעשות".


ומה לגבי כספי התרומות שמעבירים להם האירופים והאמריקאים?


"שוחחתי עם חווייר סולנה מהאיחוד האירופי ועם ג'יימס וולפנזון, שליח הקווארטט, ואמרתי להם שזו ההזדמנות לנצל את הכוח שבידיהם. אמרתי להם שאם חמאס יעמוד בסירובו להכיר בישראל ולהימנע מטרור, יש להפסיק את התמיכה ברשות. בעניין הזה אני אפילו יותר קיצוני מקדימה ומהעבודה".


אתה גדלת לצדו של שמעון פרס. איך אתה רואה את המעבר שלו לקדימה?


"בשבילי הוא יישאר ידיד, אבל אני לא מבין אותו. אני לא יודע איך הוא מסביר לעצמו את המעבר לקדימה. מה יש לו לחפש שם, אחרי מה שקרה לשרון. אנחנו עוד נפגשים לפעמים, מדברים על מה ששנינו אוהבים: ספרים".

האג'נדה הכלכלית של ביילין

כדי לבדוק עד כמה משופשפת האג'נדה הכלכלית של ביילין, זרקנו לו כמה סוגיות בוערות ונתנו לו את הבמה להצגת עמדותיו. להלן התוצאות:

קצבאות ילדים: "נאבקתי הרבה שנים להשוואה בין קצבת ילד ראשון לשאר הילדים ואני מאוד שמח שזה קרה. היה קיצוץ חריף מדי בקצבאות, ועכשיו לדעתי יש לעשות העלאה מסוימת. יש להגביר את מערך האכיפה במוסד לביטוח לאומי באופן שלא יאפשר לאנשים לגבות דמי אבטלה בעוד שהם עובדים בהסתר".

שכר לימוד לסטודנטים: "אנחנו בעד מימוש המלצות ועדת וינוגרד להפחתה של עד מחצית משכר הלימוד".

עובדים זרים: "אני מצדד בהעלאת שכר העובדים הזרים ובהשוואת ההפרשות הסוציאליות על שכר עבודתם באופן שמעסיק לא יבחר בעובד זר כי הוא זול יותר, אלא רק במקרים שבהם לא ניתן להעסיק עובד ישראלי בעל הכישורים המתאימים".

העלאת שכר המינימום: "אני מצדד בהעלאת שכר המינימום ב-15%. מפעל שאינו יכול לעמוד בתשלום שכר כזה - אין לו לדעתי זכות קיום".

תקציב הביטחון: "אני בעד קיצוץ דרסטי בתקציב הביטחון, בכמה מיליארדי שקלים. הדיונים על קיצוץ תקציב הביטחון תמיד גולשים להתעסקות בפנסיה של האלוף משנה, אבל זה כסף קטן יחסית לתקציב. בשדה הקרב העתידי לא צריך כל כך הרבה טנקים ויש מערכות אחרות, אפילו מטוסים, שאפשר לקצץ בהן. זה לא שאני דואג לביטחון המדינה פחות מאחרים. קשה להתחרות במרצ בכל הקשור לדאגה לביטחון המדינה".

קשרים בין הון לשלטון: "אנשים שנכנסים למערכת הפוליטית צריכים להציג את כל מערכת הקשרים שלהם ומי מממן אותם. הציבור צריך לדעת אם התרומות האלה השפיעו על שיקול הדעת של הנבחרים. צריך גם לצמצם את תקרת ההוצאה שמותר למועמד להוציא במסגרת הבחירות המקדימות. אנחנו קבענו את תקרת ההוצאה הנמוכה ביותר - 25 אלף שקל. אנחנו גם מציעים ענישה אלטרנטיווית לאישי ציבור. הענישה היחידה הקיימת כיום לנבחרים היא בחוק הכללי, בעוד שעובדי מדינה, למשל, יכולים לעמוד לדין ולהיות מורשעים גם על עבירות מינהליות. יש להחיל את העבירות המינהליות גם על נבחרים. אפשר לעשות את זה באמצעות הקמת בית דין, או באמצעות בית משפט רגיל שישפוט את הנבחרים בהתאם לחקיקה מיוחדת בעניין עבירות מינהליות של אישי ציבור. אנחנו תובעים לבטל את חוק הג'ובים, המרחיב את האפשרות למינוי מקורבים".

טיפול בעוני: "אנחנו בעד תמריצים למעסיקים שיעסיקו אוכלוסיות מיוחדות, כמו נכים או בני זוג של מובטלים או אנשים שהיו באבטלה ממושכת. אני מעדיף העלאה של שכר המינימום על פני מס הכנסה שלילי, אבל אני לא שולל מס הכנסה שלילי על חשבון נקודות זיכוי בלתי מנוצלות. מס הכנסה שלילי מעורר סכנה שמעסיקים יורידו שכר באופן שלעובדים לא יהיה כל רווח מתשלומי הממשלה".

פתיחת רגליים ליבוא (אמירה של שלי יחימוביץ): "אני לא אוהב את הסגנון ולא את האמירה. כסגן שר האוצר, פעלתי לחשיפה מדורגת ליבוא. החשיפה גורמת לעתים לסגירת מפעלים שלא עומדים בתחרות, אבל מיטיבה עם רבים שנהנים ממוצרים זולים יותר ושכרם הריאלי עולה. החשיפה ליבוא סייעה בבלימת האינפלציה והמרוויחים העיקריים מכך הם בני השכבות החלשות".

פנסיה: "אני מציע תוכנית לפנסיה באמצע החיים. התוכנית תאפשר לאנשים לצאת לאחר כמה עשרות שנות עבודה לפנסיה של שנתיים-שלוש, ללמוד ולהשתלם, ולחזור לעבודה. שנות החופשה יושלמו על ידי דחיית גיל היציאה לפנסיה. את הרעיון העלה פרופ' דני יעקובסון ואנחנו אימצנו אותו".

ריכוזיות במערכת הבנקאות: "אני לא אוהב את הריכוזיות כי היא אנטי-תזה לתחרות. הבנקים הקטנים נעלמו. אין לי פתרון פשוט, האוליגפול של הבנקים הגדולים חזק מאוד. תמכתי בוועדת בכר. האם בזה יסתיים העניין? לא. הבנקים יישארו חזקים וזה תהליך לא בריא בעיני".

מדשדשים כל הדרך אל הקלפי

במסיבת עיתונאים שנערכה השבוע בבית סוקולוב בתל אביב לרגל השקת הקמפיין החדש של מרצ היה אמור יוסי ביילין, יו"ר מרצ, להציג את "הנבחרת המנצחת" של המפלגה - עשרת השמות הראשונים ברשימה - ולדבר בשבחם. למי שמצהיר בהזדמנויות שונות כי "10 מנדטים למרצ הם בהחלט הערכה ריאלית", למרות שהסקרים מנבאים רק חצי מזה במקרה הטוב, זו לא היתה אמורה להיות משימה מסובכת. אלא שביילין, שקרא את דבריו מהדף, לא זכר. בהתחלה דילג על אילן גילאון, אחר כך על מוסי רז, שניהם חברים ותיקים ומוערכים במפלגה.

התנצלותו לא הועילה לשיפור האווירה באירוע, שלמרות הבלונים הירוקים-צהובים בפינות היתה עגמומית למדי. קמפיין המבוסס על רעיונות כמו הכמיהה לחיים נורמליים או "לשים את הפרט במרכז" לא הצליח להוציא גם מהח"כים העתידיים מספיק התלהבות שתעיר את מערכת הבחירות המנומנמת הנוכחית.

לפני שנתיים, כשנבחר לראשות מרצ, נתפש ביילין כרכש מקצועי משובח. הישגיו בתחום המדיני ובתפקידו כשר המשפטים, ודימויו כאחד הפוליטיקאים המקצועיים והאינטליגנטיים ביותר במערכת הפוליטית בישראל, היו אמורים להרים את מרצ המדשדשת, לרענן את השורות ולהביא קהלים חדשים למפלגה. כיום מנשבת כלפיו במפלגה רוח של ניכור. שלא לציטוט נוהגים ותיקי המפלגה למנות את קשייו בהבנת יחסי אנוש ופוליטיקה פנים מפלגתית, את היעדר הכריזמה שלו בהופעות בתקשורת, אומרים עליו שהוא נטול חמימות ולא מצליח לסחוף אחריו אנשים, שהוא מתנשא ומקבל החלטות לבד.

כשהודיע קבלן הקולות ויו"ר סניף תל אביב במרצ, ישראל כהן, על פרישתו מהמפלגה והצטרפותו לעבודה, הוא האשים את ביילין שהפך את מרצ ממפלגה עממית "של אנשים שהולכים לשחק שש-בש בים" למפלגה אליטיסטית שראשה "מקפץ בין קוקטיילים באירופה". ספק אם כמה מחברי מרצ היו אי-פעם פרטנרים טובים לשש-בש, אך ברור שמנהיגותו של ביילין מעצימה את הצד האליטיסטי בדימוי המפלגה, אחרי שבמערכות הבחירות הקודמות היא התאמצה להפגין דווקא את הפן החברתי שלה. הקמפיין המתחכם של מרצ עד כה, עם סיסמאות "יפי הנפש" ו"שמאלנים מנותקים", מדגים זאת היטב.

מה שעוד מאפיין כיום את מרצ בהנהגת ביילין הוא אובדן האידיאולוגיה ככוח מניע. מפלגה שהיתה ידועה בזכות לוחמנותה האופוזיציונית והנאומים המצליפים של ראשיה, מדברת כיום בטון מפוכח על כניסה לממשלה בראשות קדימה, עם העבודה או בלעדיה, ולא מציינת קווים אדומים. מפלגה שנחשבה פעם לסמן שמאלי מדיני מובהק, מעמעמת את המסר המדיני שלה ("נדבר עם חמאס רק אם יכיר במדינת ישראל ויתנער מהטרור") כך שאינו שונה בהרבה מזה של העבודה וקדימה, ואינה מבליטה את המצע הכלכלי-חברתי שלה, שם העבודה כבר עקפה אותה משמאל.

לביילין יש ודאי השפעה על כך, שכן ביילין, כפי שמוכיח הרקורד שלו, הוא פרגמטיסט, לא אידיאולוג. הישגיו בתפקידים שאותם מילא ובפעילותו המדינית לא לבשו צורה של חזון אידיאולוגי סדור, אלא של תוכניות פרגמטיות שאותן צריך כל צד ליישם, בכפוף למפה וללוח זמנים. באתר הבחירות שלו הוא אף מזכיר את "סוף העידן האידיאולוגי". אלא שבפוליטיקת בחירות, כמו בכדורגל, צריך רעיון או דימוי חזק, כזה שמדבר אל הבטן, כדי לעורר אצל הבוחר את הלהט לתמוך במפלגה אחת ולא באחרת. את זה מרצ בראשות ביילין לא הצליחה עד כה לספק.

האחים ביילין

נדמה שלא יכול להיות פער גדול יותר בין אופיים התזזיתי של האחים ביילין - גיל (33) ואורי (27), שניהם פרסומאים במשרד הפרסום מקאן אריקסון - לבין התדמית השקטה והרגועה של אבא שלהם, ראש מפלגת מרצ יוסי ביילין.

אורי התחיל את הקריירה המקצועית שלו במשרד הפרסום אדלר-חומסקי ולמד את רזי המקצוע מראובן אדלר, יועצו הקרוב של אריק שרון - יריב פוליטי מר של אביו. משם עבר למקאן אריקסון, לתפקיד קופירייטר. גיל התחיל בטלוויזיה, בצד של התוכן, בתפקיד זוטר במהדורת החדשות המקומיות של ערוצי זהב. משם עבר לערוץ 2 - לקשת - בתור תחקירן זוטר ומשם לערוץ 10, כאחד מעורכי מהדורת החדשות המרכזית וכעורך רצועת הבוקר.

כיום עומדים השניים בראש יחידה קטנה בשם "מקאן טנק": אורי על הקריאייטיב, גיל על ההתנהלות העסקית. "אנחנו עושים קריאייטיב אלטרנטיווי. דברים שלא ניתן לשדר בערוץ 2 כי הרגולציה לא תאפשר זאת, מהלכים קטנים אבל גדולים, כאלה שמשאירים חותם, אבל עם תקציב קטן", מסביר גיל.

"לפני חודש עשינו מודעה להולידיי אין", מספר אורי. "זה היה יום אחד בלבד אחרי אירוע המוח הראשון של אריק שרון. לקחנו תמונה של שרון, הצמדנו לה את הכותרת 'לא הגיע הזמן להירגע?' ובמודעה עצמה המלצנו לשרון לצאת לחופש. זאת היתה מודעה שעשתה רעש גדול. יומיים לאחר מכן, כשהוא יצא מבית החולים, אריק התקשר לאבא שלנו ופירגן לנו על המודעה. הוא לקח את זה בהומור".

אם יכלו האחים ביילין להימנע משיחה על פוליטיקה, הם היו שמחים. "בבחירות האחרונות הצבענו סלקום", הם אומרים בציניות. "טוב, נו, זה ברור שאנחנו מצביעים לאבא", הם אומרים.

אבא התייעץ לגבי קמפיין "שמאלנים מניאקים"?

"כן, ואמרנו לו שמרצ במצבה היום צריכה לעשות גלים. עכשיו מרצ נמצאת במצב שבו אם כולם - כולל קדימה - הם בעצם שמאל, אז מרצ צריכה להצדיק את קיומה", אומר אורי. "אבל אבא שלנו מבין הרבה מאוד בתחום והוא מעורב מאוד בהחלטות על הקמפיין של מרצ".