I was seen on the TV. I was there with the young Demonstrators.
Channel 2 News: Pollard Won't Let Rafi Eitan Sleep
Justice4JP Release - June 21, 2006
Source: Israel Channel 2 Television News
Israel's Channel 2 Television News reported tonight that supporters of Jonathan Pollard won't let Pensioner Party head Rafi Eitan sleep.
Anchorwoman, Yonit Levy, reported that for the second time this month scores of Pollard supporters gathered outside of Eitan's home at bedtime with whistles and noisemakers and shouted slogans and chants to keep Eitan, (Pollard's former handler), from sleep.
The demonstrators held posters of Pollard aloft as they shouted, "Rafi, how can you sleep when you betrayed and abandoned Pollard?" and "Rafi, if your lack of conscience lets you sleep, we won't!"
The news report referenced Jonathan Pollard's lawsuit which seeks to establish that Rafi Eitan is morally unfit to be a government minister. Pollard's petition is still before the courts.
Eitan, it was reported, responded to tonight's events saying that he did not abandon Pollard.
According to the Channel 2 report, Eitan and his neighbors on the usually quiet Tel Aviv Street summoned the police, who arrived with the GSS to disperse the crowd of demonstrators. Protestors vowed to return and continue the protests until Eitan resigns.
A film clip showed the Pollard protestors whistling, shouting and chanting:
"Rafi Eitan! Teet-pat-tair! Pollard shaveh yotair!"
[Rafi Eitan, resign! Pollard is worth more (than you!)]
Following the film clip, anchorwoman Yonit Levy concluded the report with the comment: "Lo shochachim; lo solchim." (We do not forget; we do not forgive.)
Ask me what a Blotnik is. This Blog is my Public Blog. Sometimes in Hebrew. I have found that Books and the Internet have something in common, Life is to Short to read all the books you would like to read, (not those that you do not want). Also 24 Hours a day is not Enough for all you would like to do on the Internet!
Wednesday, June 28, 2006
Friday, June 23, 2006
Just another Brick in The WALL.
Last update - 14:18 23/06/2006
Roger Waters calls on audience to 'tear down the walls'
By Ben Shalev, Haaretz Correspondent and AP
About an hour after his concert began, Roger Waters told the audience about a trip he took to the Middle East when he was 17. For some reason, he got stuck in Beirut and had to hitchhike home to England. The wonderful hospitality of a Lebanese family during that hard time "changed my life," he said.
Just before the end of the concert, Waters addressed his audience again. "I believe we need this generation of Israelis to tear down the walls and make peace with their neighbors," he said, setting off a round of cheers.
Tens of thousands of Israelis flocked to the mixed Arab-Jewish town of Neveh Shalom last night for the single performance by the British rock star - the founder of Pink Floyd, which produced the legendary album The Wall.
An estimated 50,000 gathered in a hastily prepared outdoor venue in a field near Neveh Shalom, which is located between Tel Aviv and Jerusalem. Hours before the performance, cars were gridlocked in all directions in one of Israel's worst traffic jams ever.
There was nothing surprising in the first part of the concert. Waters's band was super-professional, the sound was perfect. The stage and set looked like the sum invested in them could finance a small state in Africa.
Rogers sounded hoarse and his neck muscles bulged every time he sang. Those who were still stuck in traffic jams could only try to imagine what it felt like when tens of thousands sang together, "Shine on, you crazy diamond."
At 6 P.M., three hours before Waters was due on stage, Yoram Friedman was already standing right in front of the stage, surrounded by teenagers. The 50-year-old member of Kibbutz Givat Haim came with his son, a beginner guitarist. He said that he would stay as long as his strength held out, "because that is the only way to experience a rock concert."
Friedman has seen Pink Floyd four times, including on two consecutive days in London in 1982. He heard the album The Dark Side of the Moon (1973), considered by many fans to be the band's magnum opus, when he was 16 - his son's age today.
Friedman was in a minority in the huge concert compound. Most of the crowd were born after Waters, David Gilmour and the rest recorded The Dark Side. But the old-timers made their presence felt. Some wore long hair and tee shirts with the famous prism from the album jacket. Others were more conservative-looking.
Still, all had one thing in common: The music of Pink Floyd and the other great bands of the 1960s and 1970s was the backdrop and soundtrack of their lives. They came to remember, to relive their youth for a few hours.
Yossi Naor, for example, could not be missed. With his long hair, mustache and a 1960s-era floppy black hat, he looked like the fourth member of Crosby, Stills and Nash. He and his wife Mary, from Tel Aviv, are "50 plus." For them, Pink Floyd's music was "the end of an era. It was 1973, but for us it was the end of the 1960s, the end of the Beatles era."
Avi, 45, who came from the Galilee with his 14-year-old son, said that he has been waiting for this concert all his life.
Roger Waters calls on audience to 'tear down the walls'
By Ben Shalev, Haaretz Correspondent and AP
About an hour after his concert began, Roger Waters told the audience about a trip he took to the Middle East when he was 17. For some reason, he got stuck in Beirut and had to hitchhike home to England. The wonderful hospitality of a Lebanese family during that hard time "changed my life," he said.
Just before the end of the concert, Waters addressed his audience again. "I believe we need this generation of Israelis to tear down the walls and make peace with their neighbors," he said, setting off a round of cheers.
Tens of thousands of Israelis flocked to the mixed Arab-Jewish town of Neveh Shalom last night for the single performance by the British rock star - the founder of Pink Floyd, which produced the legendary album The Wall.
An estimated 50,000 gathered in a hastily prepared outdoor venue in a field near Neveh Shalom, which is located between Tel Aviv and Jerusalem. Hours before the performance, cars were gridlocked in all directions in one of Israel's worst traffic jams ever.
There was nothing surprising in the first part of the concert. Waters's band was super-professional, the sound was perfect. The stage and set looked like the sum invested in them could finance a small state in Africa.
Rogers sounded hoarse and his neck muscles bulged every time he sang. Those who were still stuck in traffic jams could only try to imagine what it felt like when tens of thousands sang together, "Shine on, you crazy diamond."
At 6 P.M., three hours before Waters was due on stage, Yoram Friedman was already standing right in front of the stage, surrounded by teenagers. The 50-year-old member of Kibbutz Givat Haim came with his son, a beginner guitarist. He said that he would stay as long as his strength held out, "because that is the only way to experience a rock concert."
Friedman has seen Pink Floyd four times, including on two consecutive days in London in 1982. He heard the album The Dark Side of the Moon (1973), considered by many fans to be the band's magnum opus, when he was 16 - his son's age today.
Friedman was in a minority in the huge concert compound. Most of the crowd were born after Waters, David Gilmour and the rest recorded The Dark Side. But the old-timers made their presence felt. Some wore long hair and tee shirts with the famous prism from the album jacket. Others were more conservative-looking.
Still, all had one thing in common: The music of Pink Floyd and the other great bands of the 1960s and 1970s was the backdrop and soundtrack of their lives. They came to remember, to relive their youth for a few hours.
Yossi Naor, for example, could not be missed. With his long hair, mustache and a 1960s-era floppy black hat, he looked like the fourth member of Crosby, Stills and Nash. He and his wife Mary, from Tel Aviv, are "50 plus." For them, Pink Floyd's music was "the end of an era. It was 1973, but for us it was the end of the 1960s, the end of the Beatles era."
Avi, 45, who came from the Galilee with his 14-year-old son, said that he has been waiting for this concert all his life.
Thursday, June 22, 2006
Saturday, June 17, 2006
The 7 Habits of Highly Effective People. Covey.
I found I had this book at Menachem's. Looks very good.
From Amazon.com: The 7 Habits of Highly Effective People: Powerful Lessons in Personal Change was a groundbreaker when it was first published in 1990, and it continues to be a business bestseller with more than 10 million copies sold. Stephen Covey, an internationally respected leadership authority, realizes that true success encompasses a balance of personal and professional effectiveness, so this book is a manual for performing better in both arenas. His anecdotes are as frequently from family situations as from business challenges.
Before you can adopt the seven habits, you'll need to accomplish what Covey calls a "paradigm shift"--a change in perception and interpretation of how the world works. Covey takes you through this change, which affects how you perceive and act regarding productivity, time management, positive thinking, developing your "proactive muscles" (acting with initiative rather than reacting), and much more.
This isn't a quick-tips-start-tomorrow kind of book. The concepts are sometimes intricate, and you'll want to study this book, not skim it. When you finish, you'll probably have Post-it notes or hand-written annotations in every chapter, and you'll feel like you've taken a powerful seminar by Covey. --Joan Price
From Amazon.com: The 7 Habits of Highly Effective People: Powerful Lessons in Personal Change was a groundbreaker when it was first published in 1990, and it continues to be a business bestseller with more than 10 million copies sold. Stephen Covey, an internationally respected leadership authority, realizes that true success encompasses a balance of personal and professional effectiveness, so this book is a manual for performing better in both arenas. His anecdotes are as frequently from family situations as from business challenges.
Before you can adopt the seven habits, you'll need to accomplish what Covey calls a "paradigm shift"--a change in perception and interpretation of how the world works. Covey takes you through this change, which affects how you perceive and act regarding productivity, time management, positive thinking, developing your "proactive muscles" (acting with initiative rather than reacting), and much more.
This isn't a quick-tips-start-tomorrow kind of book. The concepts are sometimes intricate, and you'll want to study this book, not skim it. When you finish, you'll probably have Post-it notes or hand-written annotations in every chapter, and you'll feel like you've taken a powerful seminar by Covey. --Joan Price
Friday, June 16, 2006
Bill and Steve of Microsoft Dinosaur:
Gates and Ballmer Calm the Microsoft Troops
By Mary Jo Foley
Microsoft's top two executives share their thoughts via company-wide e-mails on Microsoft's 'New Era of Technical Leadership.' Here is the text of the Ballmer and Gates notes.
Microsoft's chairman and CEO sent e-mail to Microsoft's nearly 70,000 employees, explaining the latest management transition, announced June 15, via which Gates will relinquish his day-to-day Microsoft duties and Chief Software Architect title by 2008.
Here is the text of Ballmer's and Gates' missives:
From: Steve Ballmer
Sent: Thursday, June 15, 2006 1:31 PM
To: Microsoft and Subsidiaries: All FTE
Subject: New Era of Technical Leadership
I wanted to share some important news with you, and talk a little bit about some of my top priorities in the coming months.
Today we are announcing the news that – effective July 2008 – Bill will transition to a part-time role at the company. While this is significant news, it's important to note that for the next two years Bill will continue full-time as Chairman, and that even after July 2008 he will continue as Chairman and an advisor on key development and business issues.
This is not a decision that either Bill or I take lightly. We have a solid transition plan, and Microsoft is well-positioned to make this transition given the depth of senior leaders we have, and our strong pipeline of products over the coming year.
As Microsoft has grown, Bill also has taken on another challenge – the amazing work of the Bill & Melinda Gates Foundation to confront critical issues like global health and education. The Foundation's efforts have begun to have a major impact, and there is growing need for him to spend more of his time on Foundation activities.
Bill and I have talked over the years about scaling the company's leadership and about succession planning. Our efforts to expand the company's leadership and delegate more authority to meet the challenges of our expanded scope of innovation are well underway. At the same time, we agreed that when the time came for Bill to reduce his time at the company, we would announce it far enough in advance to ensure a smooth transition, giving him time to work side by side with new leaders. Bill and I are confident this plan will ensure Microsoft's future and build from the steps we have already taken.
You can't replace everything that Bill brings to this company with a single person, but Bill and I are confident we've assembled a great team that can step up and drive Microsoft innovation forward without missing a beat.
Ray Ozzie will immediately take on Bill's role of Chief Software Architect. In Ray's expanded role, he will partner with the Presidents to drive technical, strategic and business decisions that have cross-divisional impact.
Craig Mundie takes the newly created position of Chief Research and Strategy Officer. Craig will assume Bill's responsibility for the Company's research and incubation activities and partner with Brad Smith to guide our intellectual property and policy work, in addition to his existing responsibilities.
Effective immediately, Rick Rashid and his organization will report to Craig, and David Vaskevitch, our CTO, will report to Ray and work closely with him on company-wide technical issues. Their roles are unchanged. Eric Rudder and Jon DeVaan will also stay reporting to Bill. In a year, we will transition all Bill's direct reports so we are fully in our new roles.
Ray, Craig and I will be instituting regular meetings with Technical Fellows, Distinguished Engineers, and other top development executives, to ensure that we are incorporating their insights into our strategic thinking and decisions.
About a year ago, we organized our operations into 3 major divisions and an operating group, and gave those units broad authority. This was a first step toward greater speed and agility, by pushing decision-making and accountability out to the individual businesses. We have great leaders in place to run our businesses including our COO Kevin Turner, our division presidents Kevin Johnson, Jeff Raikes, and Robbie Bach. And, of course, with Jim Allchin's remaining time here before retirement, he's focused on shipping a high-quality Windows Vista release. As we enter this second phase of transition, I am especially excited to see key product leaders like Steven Sinofsky, J Allard, Bob Muglia, and others step up to new and expanded responsibilities.
We have great teams running our businesses and spearheading our technical leadership. I am drawing from my direct reports and the people highlighted here on both the business and technical sides to form a kind of Kitchen Cabinet of advisers. They will help me make the right decisions that cut across all our businesses -- about where to innovate, where to invest, how to evolve our brand, how to manage our people and improve our effectiveness.
In the third phase, by the first of the year, many teams will have completed important milestones, giving our leaders the chance to take bold steps to further improve agility, focus on Live and other new priorities, and give exciting and expanded responsibilities to top performers.
As we move forward, there are some basic principles that will continue to be key to our success.
First, we take an incredibly broad view when it comes to innovation. We invest in long-term research and we invest in product features that are ready to come to market right away. We nurture small teams, and we do large scale projects. We innovate in development and incubation groups as well as through external acquistions. Innovation is the top priority for the company.
Second, we are a products and services company. We hire the most brilliant and passionate technical people, and give them the tools and environment where they can do their best work. We have never had a better year than the last one in recruiting. The number and quality of campus and industry hires was fantastic and our retention of good performers is near an all time high. Great products brought to market by first-rate business people is the key to our long term success.
Will Microsoft Still Be Microsoft Without Bill Gates?
Gates Out; Ozzie Becomes Chief Software Architect
Bill Gates' Departure is Good News (PC Magazine)
So Long, Bill, and Thanks for all the Phish (ExtremeTech)
And third, we're patient, we're relentless, we keep working and investing and listening to our customers and improving our products until we rise to the top. Windows, Office, and Server all took a number of years to get to critical mass. We are applying the same tenacity and long-term commitment to break through in all areas from Windows, Office, business applications and servers, to advertising, search, TV and gaming, and mobility.
Perhaps most importantly, we will be tenacious and persistent in driving our Live initiative with all the technology and business model implications that it has.
We do also need to be relentless in improving our agility, quality, and impact as a company – ensuring our products come to market on a timely basis, decisions are clear and stick, and our time and energy are focused on customers and creating new software.
We have an amazing opportunity ahead of us. We have only scratched the surface of what software innovation can do for our customers, and the value we can create for employees, shareholders and customers alike.
Later this afternoon we'll be holding a company webcast to discuss our transition plans over the next two years and take your questions. Please join me, Bill and other senior leaders at 4:30pm for the Employee Town Hall webcast.
Thanks.
Steve
Read Chairman Gates' E-mail Missive on the Next Page
From: MSBILLG
Sent: Thursday, June 15, 2006 1:41 PM
To: Microsoft and Subsidiaries: All FTE Subject: My Transition Plans
I wanted to take a moment to share some of my thoughts, as well.
As Steve's mail indicates, I've decided that two years from now, in July 2008, I want to devote more time to the work of the Bill & Melinda Gates Foundation.
Right now and for the next two years, my full-time job is here at Microsoft, and my part-time job remains the Foundation. Beginning in July 2008, I will switch that, to be full-time at the Foundation, while remaining involved with Microsoft as Chairman and an advisor on key development projects on a part-time basis.
To prepare for this change, we have a well-thought-out transition process. Again, I will continue at Microsoft full-time for the next two years, but over the course of those two years, my day-to-day responsibilities will shift to a team of incredible technical leaders who are already doing amazing things at the company.
I feel very lucky that we've got extraordinary technical leaders at the company, like Ray Ozzie and Craig Mundie, who can step up to assume the roles that I've played. I've known Ray for the last 20 years, and he has created some of the most important developments in the industry. Craig and I have worked together for nearly 14 years, and he's been a technical visionary and a leader on policy throughout his career. With Ray and Craig stepping up, I feel very confident that the technical stewardship of Microsoft is in very capable hands.
And I feel the same way about our business leadership. Our core businesses are strong and we have a clear vision for how we will meet new challenges and opportunities. We just had our first $12 billion quarter, and we continue to generate almost a billion dollars in profit every month. We are about to launch breakthrough versions of Windows, Office and Exchange, which are already generating a lot of excitement.
Six years ago, Steve and I made a major transition when he stepped up to be CEO. He's done a fantastic job by every measure, whether it's the people he's brought in, the new ways he's running the company, or just the objective results – like doubling our revenue in six years. Steve has driven us to make bold bets on things like Xbox, Real Time Communications, business applications, IPTV, and many others including the Live platform. Steve is the best CEO I could imagine for Microsoft – he is changing the company in ways it needs to be changed. He is bringing in new leadership at all levels. And, he is focused on the long-term – making Microsoft a great company not just today but for decades to come.
With Steve's organization of the company into three divisions led by our incredible presidents – Jeff Raikes, Robbie Bach, and Kevin Johnson – we've laid a solid foundation for greater autonomy, agility and entrepreneurial spirit in our product groups. And with the great addition of Kevin Turner as our COO, our leadership team has never been stronger.
Our deep technical strength is one of the key reasons I believe Microsoft is well-positioned for great success in the years ahead. I'm very pleased that in addition to Ray, Craig, David and Rick, Steve has asked J Allard, Bob Muglia, and Steven Sinofsky to play an expanded role in shaping the company's business and technology strategy. And when you consider all of our remarkable Technical Fellows, Distinguished Engineers, all of the brilliant researchers working at our MSR labs around the world, and all the technical people in the business groups, I can safely say that our technical talent has never been stronger or deeper.
Obviously, this has been a very hard decision for me. Microsoft will always be a huge part of my life, and I'm lucky to have two callings that are so important and so challenging.
On a personal note, I know that my work on global health and education issues at the Foundation would never have been possible without the enormous success of Microsoft, so I want to thank you and all of the employees past and present who have contributed so much to this company.
Will Microsoft Still Be Microsoft Without Bill Gates?
Gates Out; Ozzie Becomes Chief Software Architect
Bill Gates' Departure is Good News (PC Magazine)
So Long, Bill, and Thanks for all the Phish (ExtremeTech)
For these last 31 years, I've had the best job in the world. I've worked with some of the brightest and most passionate people in the world. Together, we've built a great company whose products have empowered people around the world.
We're only at the beginning of what software can do, and I'm excited about the impact that Microsoft can have. I'm going to take an extended vacation this summer with my family, but I'll be back in late August and I look forward to working with all of you for the next two years and beyond, to make those dreams a reality.
Thanks.
Bill
By Mary Jo Foley
Microsoft's top two executives share their thoughts via company-wide e-mails on Microsoft's 'New Era of Technical Leadership.' Here is the text of the Ballmer and Gates notes.
Microsoft's chairman and CEO sent e-mail to Microsoft's nearly 70,000 employees, explaining the latest management transition, announced June 15, via which Gates will relinquish his day-to-day Microsoft duties and Chief Software Architect title by 2008.
Here is the text of Ballmer's and Gates' missives:
From: Steve Ballmer
Sent: Thursday, June 15, 2006 1:31 PM
To: Microsoft and Subsidiaries: All FTE
Subject: New Era of Technical Leadership
I wanted to share some important news with you, and talk a little bit about some of my top priorities in the coming months.
Today we are announcing the news that – effective July 2008 – Bill will transition to a part-time role at the company. While this is significant news, it's important to note that for the next two years Bill will continue full-time as Chairman, and that even after July 2008 he will continue as Chairman and an advisor on key development and business issues.
This is not a decision that either Bill or I take lightly. We have a solid transition plan, and Microsoft is well-positioned to make this transition given the depth of senior leaders we have, and our strong pipeline of products over the coming year.
As Microsoft has grown, Bill also has taken on another challenge – the amazing work of the Bill & Melinda Gates Foundation to confront critical issues like global health and education. The Foundation's efforts have begun to have a major impact, and there is growing need for him to spend more of his time on Foundation activities.
Bill and I have talked over the years about scaling the company's leadership and about succession planning. Our efforts to expand the company's leadership and delegate more authority to meet the challenges of our expanded scope of innovation are well underway. At the same time, we agreed that when the time came for Bill to reduce his time at the company, we would announce it far enough in advance to ensure a smooth transition, giving him time to work side by side with new leaders. Bill and I are confident this plan will ensure Microsoft's future and build from the steps we have already taken.
You can't replace everything that Bill brings to this company with a single person, but Bill and I are confident we've assembled a great team that can step up and drive Microsoft innovation forward without missing a beat.
Ray Ozzie will immediately take on Bill's role of Chief Software Architect. In Ray's expanded role, he will partner with the Presidents to drive technical, strategic and business decisions that have cross-divisional impact.
Craig Mundie takes the newly created position of Chief Research and Strategy Officer. Craig will assume Bill's responsibility for the Company's research and incubation activities and partner with Brad Smith to guide our intellectual property and policy work, in addition to his existing responsibilities.
Effective immediately, Rick Rashid and his organization will report to Craig, and David Vaskevitch, our CTO, will report to Ray and work closely with him on company-wide technical issues. Their roles are unchanged. Eric Rudder and Jon DeVaan will also stay reporting to Bill. In a year, we will transition all Bill's direct reports so we are fully in our new roles.
Ray, Craig and I will be instituting regular meetings with Technical Fellows, Distinguished Engineers, and other top development executives, to ensure that we are incorporating their insights into our strategic thinking and decisions.
About a year ago, we organized our operations into 3 major divisions and an operating group, and gave those units broad authority. This was a first step toward greater speed and agility, by pushing decision-making and accountability out to the individual businesses. We have great leaders in place to run our businesses including our COO Kevin Turner, our division presidents Kevin Johnson, Jeff Raikes, and Robbie Bach. And, of course, with Jim Allchin's remaining time here before retirement, he's focused on shipping a high-quality Windows Vista release. As we enter this second phase of transition, I am especially excited to see key product leaders like Steven Sinofsky, J Allard, Bob Muglia, and others step up to new and expanded responsibilities.
We have great teams running our businesses and spearheading our technical leadership. I am drawing from my direct reports and the people highlighted here on both the business and technical sides to form a kind of Kitchen Cabinet of advisers. They will help me make the right decisions that cut across all our businesses -- about where to innovate, where to invest, how to evolve our brand, how to manage our people and improve our effectiveness.
In the third phase, by the first of the year, many teams will have completed important milestones, giving our leaders the chance to take bold steps to further improve agility, focus on Live and other new priorities, and give exciting and expanded responsibilities to top performers.
As we move forward, there are some basic principles that will continue to be key to our success.
First, we take an incredibly broad view when it comes to innovation. We invest in long-term research and we invest in product features that are ready to come to market right away. We nurture small teams, and we do large scale projects. We innovate in development and incubation groups as well as through external acquistions. Innovation is the top priority for the company.
Second, we are a products and services company. We hire the most brilliant and passionate technical people, and give them the tools and environment where they can do their best work. We have never had a better year than the last one in recruiting. The number and quality of campus and industry hires was fantastic and our retention of good performers is near an all time high. Great products brought to market by first-rate business people is the key to our long term success.
Will Microsoft Still Be Microsoft Without Bill Gates?
Gates Out; Ozzie Becomes Chief Software Architect
Bill Gates' Departure is Good News (PC Magazine)
So Long, Bill, and Thanks for all the Phish (ExtremeTech)
And third, we're patient, we're relentless, we keep working and investing and listening to our customers and improving our products until we rise to the top. Windows, Office, and Server all took a number of years to get to critical mass. We are applying the same tenacity and long-term commitment to break through in all areas from Windows, Office, business applications and servers, to advertising, search, TV and gaming, and mobility.
Perhaps most importantly, we will be tenacious and persistent in driving our Live initiative with all the technology and business model implications that it has.
We do also need to be relentless in improving our agility, quality, and impact as a company – ensuring our products come to market on a timely basis, decisions are clear and stick, and our time and energy are focused on customers and creating new software.
We have an amazing opportunity ahead of us. We have only scratched the surface of what software innovation can do for our customers, and the value we can create for employees, shareholders and customers alike.
Later this afternoon we'll be holding a company webcast to discuss our transition plans over the next two years and take your questions. Please join me, Bill and other senior leaders at 4:30pm for the Employee Town Hall webcast.
Thanks.
Steve
Read Chairman Gates' E-mail Missive on the Next Page
From: MSBILLG
Sent: Thursday, June 15, 2006 1:41 PM
To: Microsoft and Subsidiaries: All FTE Subject: My Transition Plans
I wanted to take a moment to share some of my thoughts, as well.
As Steve's mail indicates, I've decided that two years from now, in July 2008, I want to devote more time to the work of the Bill & Melinda Gates Foundation.
Right now and for the next two years, my full-time job is here at Microsoft, and my part-time job remains the Foundation. Beginning in July 2008, I will switch that, to be full-time at the Foundation, while remaining involved with Microsoft as Chairman and an advisor on key development projects on a part-time basis.
To prepare for this change, we have a well-thought-out transition process. Again, I will continue at Microsoft full-time for the next two years, but over the course of those two years, my day-to-day responsibilities will shift to a team of incredible technical leaders who are already doing amazing things at the company.
I feel very lucky that we've got extraordinary technical leaders at the company, like Ray Ozzie and Craig Mundie, who can step up to assume the roles that I've played. I've known Ray for the last 20 years, and he has created some of the most important developments in the industry. Craig and I have worked together for nearly 14 years, and he's been a technical visionary and a leader on policy throughout his career. With Ray and Craig stepping up, I feel very confident that the technical stewardship of Microsoft is in very capable hands.
And I feel the same way about our business leadership. Our core businesses are strong and we have a clear vision for how we will meet new challenges and opportunities. We just had our first $12 billion quarter, and we continue to generate almost a billion dollars in profit every month. We are about to launch breakthrough versions of Windows, Office and Exchange, which are already generating a lot of excitement.
Six years ago, Steve and I made a major transition when he stepped up to be CEO. He's done a fantastic job by every measure, whether it's the people he's brought in, the new ways he's running the company, or just the objective results – like doubling our revenue in six years. Steve has driven us to make bold bets on things like Xbox, Real Time Communications, business applications, IPTV, and many others including the Live platform. Steve is the best CEO I could imagine for Microsoft – he is changing the company in ways it needs to be changed. He is bringing in new leadership at all levels. And, he is focused on the long-term – making Microsoft a great company not just today but for decades to come.
With Steve's organization of the company into three divisions led by our incredible presidents – Jeff Raikes, Robbie Bach, and Kevin Johnson – we've laid a solid foundation for greater autonomy, agility and entrepreneurial spirit in our product groups. And with the great addition of Kevin Turner as our COO, our leadership team has never been stronger.
Our deep technical strength is one of the key reasons I believe Microsoft is well-positioned for great success in the years ahead. I'm very pleased that in addition to Ray, Craig, David and Rick, Steve has asked J Allard, Bob Muglia, and Steven Sinofsky to play an expanded role in shaping the company's business and technology strategy. And when you consider all of our remarkable Technical Fellows, Distinguished Engineers, all of the brilliant researchers working at our MSR labs around the world, and all the technical people in the business groups, I can safely say that our technical talent has never been stronger or deeper.
Obviously, this has been a very hard decision for me. Microsoft will always be a huge part of my life, and I'm lucky to have two callings that are so important and so challenging.
On a personal note, I know that my work on global health and education issues at the Foundation would never have been possible without the enormous success of Microsoft, so I want to thank you and all of the employees past and present who have contributed so much to this company.
Will Microsoft Still Be Microsoft Without Bill Gates?
Gates Out; Ozzie Becomes Chief Software Architect
Bill Gates' Departure is Good News (PC Magazine)
So Long, Bill, and Thanks for all the Phish (ExtremeTech)
For these last 31 years, I've had the best job in the world. I've worked with some of the brightest and most passionate people in the world. Together, we've built a great company whose products have empowered people around the world.
We're only at the beginning of what software can do, and I'm excited about the impact that Microsoft can have. I'm going to take an extended vacation this summer with my family, but I'll be back in late August and I look forward to working with all of you for the next two years and beyond, to make those dreams a reality.
Thanks.
Bill
Thursday, June 15, 2006
Dina Porat: The Zionist Leadership in Palestine and the Holocaust, 1939-1945
Dina Porat: The Zionist Leadership in Palestine and the Holocaust, 1939-1945
Thursday, 15. June 2006, 13:55:09
I got the Book Today in Hebrew, second hand. there is a Table of events. The Mass Destruction happened only after Pearl Harbour and USA joining in WW2.
History, Holocaust, Israel
Dina Porat: The Zionist Leadership in Palestine and the Holocaust, 1939-1945.
Editorial Reviews From Library Journal
The shadow of World War II still looms large. Though the extent of the atrocities committed against the Jews during this period is well known, there has not hitherto been a comprehensive study on the reactions of the Palestinian Jewish community (the Yishuv ), particularly its leadership, to the fate of their European brethren. The few articles and smaller studies that have appeared over the past two decades indicate that this leadership did not do everything it could to save European Jewry. In this comprehensive study, Porat (Tel Aviv Univ.) examines what the Yishuv' s leadership knew, when, and how they responded. Based on previously unexamined archival sources, she answers these questions convincingly and with sensitivity and perception. This will no doubt be the standard work on the subject. It includes a comprehensive bibliography and biographical glossary. Highly recommended for Holocaust studies collections.
- Jehuda Reinharz, Brandeis Univ., Waltham, Mass.
Thursday, 15. June 2006, 13:55:09
I got the Book Today in Hebrew, second hand. there is a Table of events. The Mass Destruction happened only after Pearl Harbour and USA joining in WW2.
History, Holocaust, Israel
Dina Porat: The Zionist Leadership in Palestine and the Holocaust, 1939-1945.
Editorial Reviews From Library Journal
The shadow of World War II still looms large. Though the extent of the atrocities committed against the Jews during this period is well known, there has not hitherto been a comprehensive study on the reactions of the Palestinian Jewish community (the Yishuv ), particularly its leadership, to the fate of their European brethren. The few articles and smaller studies that have appeared over the past two decades indicate that this leadership did not do everything it could to save European Jewry. In this comprehensive study, Porat (Tel Aviv Univ.) examines what the Yishuv' s leadership knew, when, and how they responded. Based on previously unexamined archival sources, she answers these questions convincingly and with sensitivity and perception. This will no doubt be the standard work on the subject. It includes a comprehensive bibliography and biographical glossary. Highly recommended for Holocaust studies collections.
- Jehuda Reinharz, Brandeis Univ., Waltham, Mass.
Wednesday, June 07, 2006
Monday, June 05, 2006
Electric Power Outages.
Last update - 13:47 05/06/2006
Police, citing power outages: Avoid using elevators 'til 6 P.M.
By Sharon Kedmi, Haaretz CorrespondentHaaretz Service
As power outages spread across Israel for the second day on Monday, police and fire department officials recommended against using elevators until the brown-outs were to end at 6 P.M.
The Israeli Electric Company, which initiated the brown-outs after technical problems and demand for air conditioning during a continuing heat wave, promised "to make every effort" to limit the duration of the outages and to return power to their customers.
A 68-year-old Ofakim man was in serious condition in Soroka hospital in Be'er Sheva on Monday, after a Sunday power outage caused his respirator to fail, Army Radio reported.
The man, Aelin Chikol, was unconscious when he was taken to Soroka for treatment, the radio said.
The IEC said Monday that power outages could recur over the coming weeks, and that it would notify the public in advance of implementing brown-outs.
IEC officials said Sunday that the weather conditions over the past few days led to a greatly increased demand for power, exceeding the production capability of the company's power stations. To protect the electrical system, the company announced, it was initiating brief, localized power outages that would be dispersed among consumers.
"The company apologizes for the inconvenience," a statement said.
Officials also said that IEC is still in the process of renovating production units to meet summertime demand.
The IEC's capacity is some 7,700 megawatts, short of the 8,200 MW of expected demand in the peak afternoon hours.
Additionally, a malfunction occured Sunday in a large production unit (550 MW) at the Rotenberg power plant south of Ashkelon, and the company is contending with malfunctions at other, smaller units as well. Moreover, the Reading power station, which can supply 430 MW, is under administrative closure.
The company announced that another large unit that has been renovated for the summer will go online Monday at Rotenberg.
The utility's management held an emergency meeting on this matter several weeks ago, at which time it emerged that the ability to meet power demands for the summer is not assured and there might be serious shortages. The concern is that unless licenses are obtained to operate the power stations at Alon Tavor, Gezer and Reading, the IEC will not be able to meet anticipated demands.
Under the Electricity Law, the stations can operate only as subsidiaries - that is, upon implementation of reforms in the electricity market that have been postponed until March 2007.
According to IEC data, demand is expected to reach a height of 9,700 MW, compared to 9,030 MW last summer. The maximum production capability will be 10,718 MW, but the available capability will be only 10,666 MW because of various limitations. Definite available capability will be only 8,986 MW.
Sources in the energy market said Sunday that the IEC could solve the problem immediately by establishing licensed subsidiaries. According to these sources, the utility's opposition to the reform leads to fears of power shortages every year.
A company official said Sunday that when there are shortages, the utility manages the power supply in an equitable manner, initiating outages for no more than half an hour and dividing them among all consumers. Usually it is impossible to know where there will be an outage, but as a rule the IEC does not cut off power to essential facilities such as security installations, hospitals, nursing homes and the like.
National Infrastructure Minister Benjamin Ben-Eliezer said the IEC needs to take another tack, and he instructed it to comply with the law to enable the operation of the Gezer and Alon Tavor stations.
Police, citing power outages: Avoid using elevators 'til 6 P.M.
By Sharon Kedmi, Haaretz CorrespondentHaaretz Service
As power outages spread across Israel for the second day on Monday, police and fire department officials recommended against using elevators until the brown-outs were to end at 6 P.M.
The Israeli Electric Company, which initiated the brown-outs after technical problems and demand for air conditioning during a continuing heat wave, promised "to make every effort" to limit the duration of the outages and to return power to their customers.
A 68-year-old Ofakim man was in serious condition in Soroka hospital in Be'er Sheva on Monday, after a Sunday power outage caused his respirator to fail, Army Radio reported.
The man, Aelin Chikol, was unconscious when he was taken to Soroka for treatment, the radio said.
The IEC said Monday that power outages could recur over the coming weeks, and that it would notify the public in advance of implementing brown-outs.
IEC officials said Sunday that the weather conditions over the past few days led to a greatly increased demand for power, exceeding the production capability of the company's power stations. To protect the electrical system, the company announced, it was initiating brief, localized power outages that would be dispersed among consumers.
"The company apologizes for the inconvenience," a statement said.
Officials also said that IEC is still in the process of renovating production units to meet summertime demand.
The IEC's capacity is some 7,700 megawatts, short of the 8,200 MW of expected demand in the peak afternoon hours.
Additionally, a malfunction occured Sunday in a large production unit (550 MW) at the Rotenberg power plant south of Ashkelon, and the company is contending with malfunctions at other, smaller units as well. Moreover, the Reading power station, which can supply 430 MW, is under administrative closure.
The company announced that another large unit that has been renovated for the summer will go online Monday at Rotenberg.
The utility's management held an emergency meeting on this matter several weeks ago, at which time it emerged that the ability to meet power demands for the summer is not assured and there might be serious shortages. The concern is that unless licenses are obtained to operate the power stations at Alon Tavor, Gezer and Reading, the IEC will not be able to meet anticipated demands.
Under the Electricity Law, the stations can operate only as subsidiaries - that is, upon implementation of reforms in the electricity market that have been postponed until March 2007.
According to IEC data, demand is expected to reach a height of 9,700 MW, compared to 9,030 MW last summer. The maximum production capability will be 10,718 MW, but the available capability will be only 10,666 MW because of various limitations. Definite available capability will be only 8,986 MW.
Sources in the energy market said Sunday that the IEC could solve the problem immediately by establishing licensed subsidiaries. According to these sources, the utility's opposition to the reform leads to fears of power shortages every year.
A company official said Sunday that when there are shortages, the utility manages the power supply in an equitable manner, initiating outages for no more than half an hour and dividing them among all consumers. Usually it is impossible to know where there will be an outage, but as a rule the IEC does not cut off power to essential facilities such as security installations, hospitals, nursing homes and the like.
National Infrastructure Minister Benjamin Ben-Eliezer said the IEC needs to take another tack, and he instructed it to comply with the law to enable the operation of the Gezer and Alon Tavor stations.
Friday, June 02, 2006
1/06/1958 - 1/06/2006 48 years in Israel
1st of June 1958 we arrived at Haifa Port on the "Theodore Herzl" Zim Boat.
בנימין נתניהו, בראיון ראשון מאז הבחירות
"ידעתי שאפסיד חודשים לפני הבחירות" http://news.walla.co.il/?w=//917047
יום שישי, 2 ביוני 2006, 14:03 מאת: ארי שביט, הארץ
בנימין נתניהו, בראיון ראשון מאז הבחירות, מתחשבן עם מי שבגדו בו, משלים עם מדינה פלסטינית ומפחד מהגרעין האיראני
זה היה אמור להיות ראיון בחירות. הזדמנות נדירה למנהיג האופוזיציה לומר את דברו במערכה שבה לא ממש ניתן לו לומר את דברו. אבל ברגע המכריע בנימין נתניהו אמר נואש. איבד את האמון ביכולתו להשפיע על התוצאה. איבד את האמון ביכולתו לבלום את הסחף הגדול נגדו. לא יקשיבו לי כעת, אמר. אין שום סיכוי שכשהאוויר כל כך מורעל יקשיבו לי. בוא נדחה זאת לאחר הבחירות. אומר את שיש לי לומר אחרי התבוסה בבחירות.
כך היה. שבועות אחדים היה מדוכדך מדי. אחר כך החל להסתבך בקרבות הסכינאים בליכוד. אחר כך התנתק והסתגר לכתוב ספר. עד שלפני שבועיים, פתאום התקשר. עכשיו, ביקש, מיד. כאילו חש שהנתונים של הצמיחה הכלכלית מוציאים את צדקתו לאור. הקשיים שבהתכנסות מוכיחים שהיה דבר מה בניתוח הביקורתי שלו. האפרוריות של ממשלת קדימה גורמת לאנשים ברחוב לשוב ולגלות בו עניין. הרי לו בכל זאת יש את התכונה החמקמקה הזו של מנהיגות. לו בכל זאת יש איזה שיעור קומה מדיני. איזה כובד משקל היסטורי.
נהג המונית זעם כששמע שזה ביבי על הקו. קצבאות הזקנה המכוסחות של חמותו. סל התרופות החסר של דודו. והעובדה שהוא ואשתו מרגישים מחוקים. מרגישים מעמד ביניים מחוק. מתוך עשרת אלפים שקל שהם מרוויחים לוקחת המשכנתא שלושה וחצי. מתוך השישה וחצי הנותרים הולכים שלושה למעונות היום של הילדים. אז על שלושה וחצי אלף מצפה ביבי שמשפחה עובדת תחיה? על שלושה וחצי אלף מצפה ביבי שיגדלו את ילדיהם להיות אזרחים ישראלים נאמנים? אין לו לב, לבנאדם הזה. איזה בומבה הביא על הראש של אנשים. ולא סתם אנשים. אנשים שתמכו בו. אנשים שהלכו אחריו. אנשים שנתנו את הנשמה בעדו.
אבל על המרפסת של מלון המלך דוד בירושלים, נשמעים גם קולות אחרים. פעם אחר פעם השיחה מופרעת על ידי תיירים יהודים מאוסטרליה ותיירים יהודים מדרום אפריקה ותיירים יהודים מקליפורניה המבקשים רק תמונה אחת. אמיד משי במגבעת שחורה ניגש אל נתניהו ואומר כואב הלב עליך, ביבי. כואב הלב. פעמיים הצלת את המדינה ופעמיים זרקו אותך. איזו רשעות לב. איזו כפיות טובה. אחרי האוטובוסים המתפוצצים הבאת לנו שקט, אחרי שהכלכלה כמעט קרסה הבאת לנו פריחה גדולה. ודווקא אלה שהכית בהם עדיין אתך. עדיין מאמינים בך. אבל אלה שהעשרת אותם והזנקת את המניות שלהם אלה תקעו לך סכין בגב. אבל אתה תחזור, ביבי. מבטיח לך שתחזור.
שרה בדיוק עברה ניתוח גב והיא נחה בחדר המלון ששכרו. כך שנתניהו מדלג משיחה על הגרעין האיראני למשחק כדורגל על הדשא עם אחד הבנים. משיחה על עתיד הציוויליזציה המערבית לבירור בעניין הפרוגנוזה של חוליות-עמוד-השדרה. הוא עדיין ממעט לחייך אבל כבר לא מדוכדך. כואב אך לא ממורמר. נדמה לו שהוא חש איזה שינוי בשבועות האחרונים. האופן שבו אנשים ניגשים אליו בכל מקום. האופן שבו אנשים מקשיבים לו. כאילו הם מתחילים להבין שקרה דבר מה חמור במערכת הבחירות הזאת. כאילו הם מתחילים להבין שניצלו אותם. הונו אותם. הוליכו אותם שולל.
נתניהו תמיד נעים יותר כשהוא מוכה
קלינטון עם פרס. קלינטון לא רצה לשמוע, אבל ביבי תיאר במפורש מה צפוי להתרחש באיראן (צילום: רויטרס)
זאב ז'בוטינסקי. נתניהו אוהב לדבר היסטוריה ותהליכים חובקי עולם
ראש הממשלה אהוד אולמרט בדיוק כובש את וושינגטון. נתניהו לא חושף את רגשותיו אבל מטיל על השולחן דף ציטטות מתוך הנאום שהוא נשא בפני שני בתי הקונגרס מיד לאחר שנבחר לראשות הממשלה ב-1996. הנבואות שניבא כבר אז. האזהרות שהזהיר. קלינטון לא רצה לשמוע, אבל ביבי תיאר במפורש מה צפוי להתרחש באיראן. חמש שנים לפני מגדלי התאומים, הוא משוכנע שלימד את האמריקאים שהאיסלאם הקנאי הוא הרוע החדש.
נתניהו תמיד נעים יותר כשהוא מוכה. פחות יהיר, פחות מתנשא, יותר קשוב. מתיישב בכורסה העמוקה בבר ספון העץ של המלך דוד, קוצץ בקפידה את קצה הסיגר ומגלגל היסטוריוסופיה. אוהב מאוד את משיכות המכחול הגדולות. את המבט חובק העולם. התחלפות המאות, התנגשות התרבויות. הופעתן והיעלמותן של אומות, עלייתן ושקיעתן של אימפריות. והצירוף הזה של מדדים מאקרו-כלכליים עם תהליכי עומק היסטוריים. נוחי דנקנר וגיבון; שלמה נחמה ונורדאו; ירון זילכה, זאב ז'בוטינסקי ואיתן ורטהיימר.
לאן הוא חותר? לא ברור. יעבור זמן עד שהספר יהיה כתוב וערוך ומוכן. יעבור זמן עד שהליכוד יאושש וישוקם. אבל נדמה שנתניהו מתחיל לחוש את הפוטנציאל הגלום בריק המנהיגותי המסוים שאריאל שרון הותיר אחריו. הוא מביט לכאן ולכאן ולא רואה מי באמת יאפיל עליו. מי ראוי יותר ממנו להנהיג את האומה בשעת המבחן הגדולה שעל מפתנה הוא מאמין שאנו עומדים.
"יש משהו פגום באלוהי-החימר של ההתנתקות וההתכנסות"
נתניהו ואולמרט. "אתה יכול להשמיע את קולך אבל לא באמת מקשיבים לך. אתה עומד מול חומות של זלזול וביטול" (צילום: יח"צ)
אייל ארד. "בעקבות ספינים תקשורתיים של אנשי הקמפיין במפלגה מסוימת, החשודים המוכרים התלהקו שוב וידעו מה לומר ומה לשדר" (צילום: אוריאל סיני, הארץ)
מדוע כשלת בבחירות 2006?
"מפני שהליכוד התפלג בפעולה מתוכננת של מי שעמד בראשו. היתה התפרקות רעיונית והיה פילוג ארגוני שקרעו את התנועה לגזרים. כמו כן, חלקים מהציבור כעסו על הצעדים הכלכליים שביצעתי ולא האמינו שתבוא התאוששות שתאפשר לטפל במצוקותיהם, כפי שהתברר מיד אחרי הבחירות".
אבל עניין הליכוד היה רק משתנה אחד במשוואה. משתנה אחר היית אתה. נתקלת בהתנגדות חסרת תקדים.
"לפני שנים כתבת על התופעה הזאת של השנאה כלפי. היום, לאחר הבחירות, אני חש בשינוי. אנשים מקשיבים לי. אנשים קולטים שהצמיחה של 6.6% קשורה לדברים שאני עשיתי. חלקם קולטים שיש משהו פגום באלוהי-החימר של ההתנתקות וההתכנסות. אבל בזמן אמת, בתקופת מערכת הבחירות, המקהלה המוכרת התגייסה. העדר שוב נהר. בעקבות ספינים תקשורתיים של אנשי הקמפיין במפלגה מסוימת, החשודים המוכרים התלהקו שוב וידעו מה לומר ומה לשדר ואלו עובדות לעוות. על כן התוצאות היו ידועות מראש".
ידעת מראש שתפסיד?
"ידעתי זאת חודשים לפני הבחירות. זה היה מאבק נגד כל הסיכויים".
אז ניהלת את כל הקמפיין הגדול הזה מתוך ידיעה שאין שום תקווה, שזה אבוד?
"כן".
הרגשת שאתה מסומן?
"בתקשורת? בוודאי. אבל זה לא חדש. מה שהיה חדש הוא שהפעם היו בכל זאת עיתונאים מסוימים שהיו הוגנים ולא נסחפו עם הזרם".
ככלל, התקשורת שירתה את קדימה?
"ללא ספק. אמנם היו חריגים, אבל שוב ראינו את ריכוז הכוח והעלמת העובדות ועיוות האמת. ראינו פוליטיקאים ואנשי תקשורת עושים יד אחת כדי לשרת אלה את אלה. גורמים בתקשורת מסוגלים ליצור אמת ליממה. אבל אם היממה היא יממת הבחירות, היממה הזאת קובעת".
ההרגשה שלך כמועמד היתה שאינך יכול להשמיע את קולך?
"אתה יכול להשמיע את קולך אבל לא באמת מקשיבים לך. אתה עומד מול חומות של זלזול וביטול. יוצרים מצג שווא, כאילו עד שהגיע האיש הרע הזה, אני, לא היה בישראל עוני. כאילו הפערים החברתיים לא גדלו במשך עשרים שנה. ומשכיחים לחלוטין את העובדה שכאשר אני נכנסתי לאוצר, הכלכלה עמדה להתרסק כמו בארגנטינה. קרנות הפנסיה עמדו לקרוס. הצמיחה היתה מינוס 1.3%. נגיד בנק ישראל הזהיר מפני פשיטת רגל של בנק מרכזי. המצב היה על סף יום כיפור כלכלי שבו העוני היה מתרחב ומעמיק בצורה מבהילה, וכמדינה היינו קורסים. את כל זה לא אמרו. את כל זה טישטשו. עיוותו את המציאות באופן מוחלט ומרושע".
לא רק התקשורת התנגדה לך. גם אנשי העסקים שאותם טיפחת והעשרת פנו בסופו של דבר נגדך.
"אני לא יודע אם אנשי העסקים פנו נגדי אבל הם בוודאי לא התייצבו לצדי. כמעט איש מהם לא התייצב לצדי. ידעתי מראש שרובם חולקים על גישתי המדינית. אבל הייתי מצפה שאחדים מהם יקומו ויאמרו אנחנו חולקים על נתניהו מדינית אבל תומכים בגישתו הכלכלית. הייתי מצפה שכאשר מקהלות שלמות זימרו שאני הרסתי את המדינה יהיה מי שיקום ויאמר שזה לא כך. שזהו ספין פופוליסטי שאיננו במקום. אבל זה לא קרה. דווקא בתקשורת היו כמה עיתונאים אמיצים וישרים שעשו זאת. אבל בקהילת העסקים היודעת היטב את האמת כמעט אף אחד לא קם. אולי היה להם חשש. הם ראו את הסקרים. הם ראו לאן נושבת הרוח. הם ראו היכן יהיה הכוח".
יש לך תחושה שנהגו כלפיך בכפיות טובה?
"כן. הקדשתי שלוש שנים מחיי לעבודת פרך, ימים כלילות, כדי להציל את כלכלת המדינה. לכן, זה כאב לי. חשתי אכזבה עמוקה. מודעות התמיכה היחידות במדיניות הכלכלית שלי הגיעו מפרופסורים של המחנה הלאומי, שאינם ידועים כשחקנים גדולים בתחום ההון".
נפגעת.
"בוודאי שנפגעתי. אני בן אדם. גם התאכזבתי מכך שבני אדם הם כל כך חלשים ברגעי מבחן. ממש חלשים. כנראה האינטרס המיידי שלהם כל כך חזק וכל כך כופה עד כדי כך שהם לא מסוגלים להתגבר עליו. אבל אני כשר אוצר התגברתי על האינטרס האישי שלי. הלכתי נגד הבוחרים שלי. כדי להציל את כלכלת ישראל הייתי מוכן לשפוך על כך דם פוליטי. דם פוליטי שלי. ומהאנשים הללו לא ציפיתי שישפכו את דמם. כל שציפיתי מהם היה שלא ישפכו את דמי".
אתה כואב.
"יש כאב. אני לא מתבוסס בו. יש רגעים של מרירות אבל מרירות לא תורמת דבר. אם תגרד את הפצעים שוב ושוב תישאר אתם לעולם. לכן אני משתדל להניח להם. ללכת הלאה".
"ברגעים שבהם אתה מקבל אגרוף בפנים אני מתפקד היטב"
"יש בי את הנאיביות להאמין שבסוף יהיה מישהו שבכל זאת יראה את האמת" (צילום: יח"צ)
"אני לא סחבק. בניגוד לדעה הרווחת, אין לי יכולת תמרון טובה מול עיתונאים ועורכים" (צילום: רויטרס)
איפה היית בערב של ה-28 במרץ כאשר על צגי הטלוויזיות הליכוד התרסק?
"הייתי בבית חברים בתל אביב עם אשתי, שני ילדי וכמה חברים טובים".
והתחושה?
"קשה. כאב לי בעיקר לראות את בני הקטן בוכה ואת הכאב על פניו של בני הבכור".
חשבת שאולי זה הסוף? שמהקרשים האלו כבר לא תקום?
"דווקא ברגעים האלה שבהם אתה מקבל אגרוף בפנים אני מתפקד היטב. הייתי קר רוח ושקט. המשימה הראשונה שלי היתה להרגיע את ילדי. כעבור חצי שעה כבר הייתי בגני התערוכה. לא, לא חשבתי שזה הסוף. יש בי את הנאיביות להאמין שבסוף יהיה מישהו שבכל זאת יראה את האמת. יהיה מישהו שיבדוק מה נעשה כאן. מה באמת קרה בכלכלה".
מה קרה בכלכלה?
"ישראל הפכה לאחד המנועים הכלכליים החזקים בעולם. מצמיחה של מינוס 1.3% לצמיחה של 6.6% בשלוש שנים - אין דבר כזה בעולם. אין מדינה מתקדמת בעולם ששינתה כיוון במהירות כזו בשנים האחרונות".
ושיעור הצמיחה הזה יכול להתמיד?
"בוודאי, אבל רק אם נתמיד במדיניות שהובלתי. אם המהפכה שאותה חוללתי לא תיבלם, ישראל תצמח בקצב של שישה עד שבעה אחוזים בשנה בכל אחת מעשר השנים הקרובות. פירוש הדבר הוא הכפלת התל"ג בעשור. כלכלה של רבע טריליון דולר ב-2016. אחת מהכלכלות המובילות בעולם".
אתה באמת מאמין בנסיקת המשק הישראלי?
"ודאי, איזו שאלה. הוא לא נופל במאומה מהטייגר הסינגפורי או הטייגר הקלטי (סמל לשווקים המתעוררים). טועה מי שחושב שחינוך לבדו מביא לצמיחה. בבולגריה רמת החינוך גבוהה אבל החיים הם חיי עוני מפני שלא היתה בה מהפכת שוק. כאשר יש צירוף של שוק חופשי עם חינוך וטכנולוגיה, השמים הם הגבול. בזמנו דיברתי על השמן והרזה. בשלוש שנים שינינו את היחס בין השמן של המגזר הציבורי לבין הרזה של המגזר העסקי מ-56:44 ל-50:50. הורדת הסקטור הציבורי אל מתחת ל-40% והסרת מגף המעורבות הממשלתית והחסמים בפני תחרות יביאו אותנו אל אותה צמיחה של שישה-שבעה אחוזים בשנה אשר תוציא אותנו אל מרחב כלכלי שונה לחלוטין".
והפערים? אי הצדק החברתי?
"שיאם מאחורינו. במשאבים הנוצרים כבר היום על ידי מנוע הצמיחה אפשר להגיע לשיעור העוני הנמוך בעולם בתוך שלוש או ארבע שנים".
אם כל כך הצלחת כשר אוצר, איפה בכל זאת טעית? איך הגעת להיות שנוא כל כך?
"תמיד הייתי זהיר בניהול כספים. גם בניהול כספי שלי וגם בניהול כספי המדינה. לא הוצאתי כסף שלא היה לי. יכול להיות שהייתי צריך לחלק את חלק מההטבות החברתיות חצי שנה מוקדם יותר. הזהירות שלי היתה בעוכרי".
והיתה ההתפטרות. במבט לאחור היא נראית כמו הטעות הפוליטית הגדולה של כל הזמנים. לא מנעת את ההתנתקות, איפשרת את ההתכנסות ושללת מעצמך את ראשות הממשלה.
"אני לא מתיימר להיות פוליטיקאי מזהיר. אני חושב שאני מדינאי ומנהיג יותר משאני פוליטיקאי. אני רואה את הנולד. אני מבין באילו אמצעים צריך לנקוט אל מול מציאות מתפתחת. אבל אני לא סחבק. בניגוד לדעה הרווחת, אין לי יכולת תמרון טובה מול עיתונאים ועורכים. אין לי נכונות להטיב עם בעלי ההון הריכוזי ועם בעלי ההשפעה. חסרים לי כישורים מסוימים וחסרים לי קישורים. גם יש גבול למשחק שאני מוכן לשחק.
"מה שמתברר הוא שהיכולת להרחיק ראות היא חיסרון לפוליטיקאי. כשדיברתי ב-1996 על התוכניות הגרעיניות של איראן הציבור לא התחבר לכך. כשאמרתי ב-2003 שנהיה לאחת הכלכלות המשגשגות בעולם חשבו שאני הוזה בהקיץ. וגם עכשיו, כשאני אומר שאפשר למחוק את העוני תוך שלוש שנים, מתקשים להאמין לי. הציבור מתקשה להעריך פרוגנוזות ארוכות טווח".
כך ניסו לשחד את נתניהו (והוא לא נתן לזה להתפתח)
דב ויסגלס. הבהיר ש"לא תהיה כל העברת סמכויות בנושא מינהל מקרקעי ישראל" (צילום: בוצ'צ'ו)
נתניהו ושרון. "ענייני האנרגיה החשובים נוהלו מתוך לשכת ראש הממשלה מבלי שלי תינתן אליהם נגישות של ממש" (צילום: רויטרס)
חיים סבן. "זכה במכרז על בזק ומימן את יריבי הפוליטי" (צילום: עופר קרני)
לאחרונה מדברים יותר ויותר על שחיתות. היית ראש ממשלה, היית שר אוצר. ישראל היא מדינה מושחתת?
"יש בישראל שחיתות. היא הולכת וגדלה. בשנים האחרונות היא גדלה ומעמיקה בקצב מסחרר. אבל המדברים על השחיתות מחטיאים על פי רוב את המטרה. הם מדברים על הקשר בין חבר המרכז לבין הפוליטיקאי המסדר לו ג'וב כדי לרכוש את תמיכתו. אבל התופעה הזו היא מינורית יחסית. גם כשהיא מתרחשת, ההיקף החומרי שלה מוגבל. לכן אני טוען שהיא רק קצה קרחון השחיתות. היא העשירית הפחות חשובה הנמצאת מעל פני המים. השחיתות היותר חמורה נמצאת מתחת לפני המים. עליה כמעט לא מדברים. עליה כמעט לא יודעים. אבל דווקא היא המדאיגה. היא הסכנה האמיתית".
על מה אתה מדבר?
"אני מדבר על הפוליטיקאי הבכיר או הפקיד הבכיר המחלק נכסים לבעל הון שמשלם לו על כך כסף. הרבה כסף".
אתה מדבר על שוחד. שוחד של ממש.
"כן. שוחד במעטפות. שוחד בהעברה של מיליונים לחשבונות בנק בוואדוז או באיי קיימן".
אתה רציני? אתה באמת טוען שמאחורי החלטות מרכזיות במשק עומדים חשבונות בנק בוואדוז ובאיי קיימן?
"אתה יודע היטב מה התשובה".
בישראל של שנות האלפיים נכסים במיליארדים מועברים לידיים מסוימות תמורת שוחד?
"הקביעה שלך אינה דמיונית לחלוטין".
באילו ענפים?
"נכסי המדינה מרוכזים בכמה מצבורים. מינהל מקרקעי ישראל הוא החשוב מכולם. השני הוא הרכש הממשלתי. השלישי הוא שוק האנרגיה. הרביעי הוא החברות הממשלתיות והחמישי הוא השלטון המקומי. בתחום הרכש הממשלתי ביצענו רפורמות של מכרוז ושקיפות אשר מבטלות כמעט לחלוטין את אפשרות ההשחתה. אבל אל מינהל מקרקעי ישראל ואל שוק האנרגיה לא נתנו לי להתקרב. ולא במקרה. אני מעריך שההיקף הגדול של השחיתות הוא בתחום הנדל"ן. תמורת טיוב קרקע במאות מיליונים או מיליארדים פוליטיקאי או פקיד עשוי לקבל מיליונים. אבל יש בעיה גם בתחום האנרגיה ובחברות הממשלתיות. בשלטון המקומי זו כמעט מגיפה. בכל מקום שבו הריכוזיות גדולה והשקיפות נמוכה יש בעיה קשה של שחיתות. זה בדיוק כפי שלורד אקטון קבע: כל כוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט".
מי מנע ממך בעצם גישה לענייני קרקעות ואנרגיה?
"במשא ומתן עם שרון הובהר לנציגי, עו"ד יצחק מולכו, על ידי נציגו, עו"ד דב ויסגלס, שלא תהיה כל העברת סמכויות בנושא מינהל מקרקעי ישראל. גם ענייני האנרגיה החשובים נוהלו מתוך לשכת ראש הממשלה מבלי שלי תינתן אליהם נגישות של ממש".
בחוגים מקצועיים אתה נחשב לנקי כפיים, אבל בציבור הרחב נוצרה תחושה שגם אתה מושחת.
"הטענה הזו ממש מקוממת אותי. זהו אחד הספינים המרושעים והשקריים ביותר שהאכילו בו את הציבור. כראש ממשלה וכשר אוצר חלשתי על מאות מיליארדים, על מכרזים וחוזים בסכומי עתק, ומעולם, מעולם, לא דבק בי רבב".
אולי הדימוי המושחת שלך נובע מהקשרים האינטימיים שלך עצמך עם בעלי הון?
"הפוך. ידידי מעולם לא זכו לעדנה בגלל ידידותם. העובדה שהיו ידידים שלי לא שירתה את האינטרסים שלהם ולא מנעה ממני לפעול לעתים קרובות נגדם. כאשר מכרנו את בנק דיסקונט, מי שזכה במכרז (משפחת ברונפמן) הוא מי שמימן את יריבי הפוליטי. כאשר מכרנו את בזק, חברים שלי שניגשו למכרז הפסידו ואילו זה שזכה (חיים סבן) סייע ליריבי הפוליטים. העובדה שאחד ממנהלי הבנקים הגדולים הוא גם חבר שלי לא מנעה ממני ליזום רפורמה שהחלישה מאוד את הבנקים. אל תשכח שכאשר סיימתי את תפקידי כראש ממשלה הדאגה שלי היתה אחת: איך אאכיל את משפחתי. אני לא יכול לומר שלא היה לי גרוש על הנשמה, אבל היה לי מעט מאוד. היו לי דירה ברחוב עזה בירושלים, חשבון בנק לא מרשים במיוחד, שני ילדים קטנים ופנסיה של 4,000 שקל בחודש. פוליטיקאי ישר חי ממשכורתו וכך נהגתי. קיבלתי תשלום על ספרים שכתבתי, אבל לא האמנתי שמותר לי לעשות לביתי תוך כדי חיי הפוליטיים. מצבי הכלכלי השתנה רק אחרי שפרשתי מהחיים הציבוריים".
בהיותך בעמדות כוח ניסו אי פעם לשחד אותך?
"פעם אחת ניסו לגשת אלי. זה נעשה בתחכום גדול ובזהירות רבה. דחיתי זאת על הסף וזה נפסק. לא נתתי לזה להתפתח".
אם היית נעתר להצעה היית הופך לאדם עשיר?
"מאוד".
מי הציע את השוחד?
"עבור הלאה".
מתי?
"בתחילת כהונתי כשר אוצר. למרות שגם בהיותי שגריר, בכיר בפוליטיקה הישראלית של היום ניסה לרתום אותי לאיזושהי עיסקה".
מדוע לא התלוננת במשטרה?
"ההצעה הועברה אלי באופן מתוחכם מאוד. לא נתתי לה להתפתח. עצרתי אותה לפני שהיא קיבלה מובהקות".
כלומר אנחנו יכולים להניח שפוליטיקאים בכירים אחרים ברמה שלך מקבלים הצעות מהסוג הזה לפרקים. באים אליהם בעלי הון עם הצעות שהאטרקטיוויות שלהן מופלגת.
"מן הסתם".
לשיטתך, אסור לפוליטיקאי להיות עשיר?
"הוא יכול לבוא עשיר לפוליטיקה, והוא יכול להתעשר אחרי הפוליטיקה. אבל פוליטיקאי שלא בא ממשפחה עשירה ובמהלך חייו הפוליטים הופך לעשיר, צריך לעורר תמיהות".
בשנים האחרונות השחיתות בישראל החמירה?
"חד משמעית כן. ראה את המדדים הבינלאומיים לבחינת שחיתות. אבל יחד עם זאת חשוב להדגיש שכאשר מדובר על הקשר הון-שלטון, רוב בעלי ההון אינם בקשר. גם רבים מאנשים השלטון אינם בקשר. אבל בין קבוצה קטנה של אנשי הון לבין קבוצה מסוימת של אנשי שלטון יש קשר שסדר הגודל שלו מדהים. ועל כן אני אומר שהשחיתות היתה לסרטן. היא אבן ריחיים על המשק. היא מכבידה על הצמיחה, ועלולה להתפתח לממדים ארגנטיניים. ארגנטינה היא מדינה עשירה מאוד שקפאה כלכלית בגלל שהשחיתות היתה בה למארה. ברגע שהמדינה שוקעת בביצה של שחיתות קשה, מאוד קשה, לצאת ממנה".
מדוע קרחון השחיתות שאתה מדבר עליו לא נחשף עד היום?
"שני כוחות אמורים לחשוף את השחיתות. האחד הוא מערכות האכיפה של החוק והשני הוא התקשורת. ואולם כאשר השחיתות מעמיקה את חדירתה היא חודרת גם למערכת האכיפה וגם למערכות התקשורת. בעיה נוספת היא שפוליטיקאים מסוימים מקבלים חסינות מפני חשיפת השחיתות שלהם כיוון שהם מקדמים אג'נדה פוליטית רצויה".
אתה מדבר על האתרוג, החסינות התקשורתית שאמנון אברמוביץ' הציע לתת לאריאל שרון כגיבוי להתנתקות?
"אני חושב שתפקיד התקשורת אינו לאתרג את השחיתות אלא לאתגר אותה. ואני מדבר על השחיתות האמיתית. על השחיתות המעבירה נכסי מדינה לידיים מסוימות תמורת כסף. את השחיתות הזאת צריך לחשוף. הדברים אינם קלים להוכחה. אבל המידע מסתובב. עיתונאים יודעים. גורמי אכיפת חוק יודעים. ובכל זאת המושחתים אינם נענשים. יש בישראל תופעה ברורה של מושחת וטוב לו".
אתה בעצם טוען שפוליטיקאי מושחת המתחייב לנסיגה מקבל חסינות.
"לפי אחד מעמיתיך הוא צריך לקבל חסינות".
ואתה טוען שזו לא עמדת יחיד.
"אתה יודע שלא".
בעצם אתה מאשים את התקשורת בחיפוי על השחיתות.
"חלק ניכר מהתקשורת אינו ממלא את תפקידו בעניין זה".
"איזו תמיכה בינלאומית? מישהו בעולם מכיר בקווים שקבענו?"
"אני לא מצפה שנכבוש מחדש את הרצועה כדי להקים בה מחדש יישובים" (צילום: רויטרס)
מפת צפון השומרון ובקעת הירדן. "אנחנו זקוקים לחומת מגן בשטחים הריקים של בקעת הירדן ומדבר יהודה" (ספק: הארץ) (לחצו להגדלה)
אתה עדיין חושב שההתנתקות היתה טעות?
"תומכי ההתנתקות טענו לפני ביצועה שהיא תביא ליציבות ביחסים בינינו לבין הפלסטינים. הם טענו שהיא תסייע לאבו מאזן ולא תגרום לירי על ישראל. לעומת זאת, חברי ואני טענו שההתנתקות תחזק את החמאס, תקרב את הקסאמים אל אשקלון ותאפשר הכנסת מערכות נשק חדשות לשטחים שיפונו. אמור לי אתה מי צדק".
וההישגים? התמיכה הבינלאומית?
"איזה הישגים? איזו תמיכה בינלאומית? מישהו בעולם מכיר בקווים שקבענו? למרות שנטשנו את עזה עד לסנטימטר האחרון, אפילו ידידינו הטובים ביותר לא מוכנים להצהיר שהכיבוש של עזה הסתיים".
הנה אולמרט נסע לוושינגטון וכבש את גבעת הקפיטול. עוד שני ביקורים כאלה וארצות הברית תכיר בקו הגדר כגבול הקבע של ישראל.
"יש לי ספקות בעניין זה. בכל מקרה, מה שהיה בעזה נגמר. אני לא מצפה שנכבוש מחדש את הרצועה כדי להקים בה מחדש יישובים. זה לא יקרה. אני בוודאי לא אוביל מהלך כזה. אבל עכשיו אנחנו צריכים לחשוב מה אנחנו עושים קדימה, סליחה על הביטוי. אולמרט דיבר על פינוי כל היהודים שמעבר לגדר עד 2010. פירוש הדבר הוא פינוי של שבעים עד מאה אלף בני אדם מבתיהם, הוצאה של עד מאה מיליארד שקלים - שעבוד מוחלט של הכלכלה שלנו והעתיד שלנו ליעד חסר שחר, שכן הפרדת אוכלוסיות קיימת בפועל כבר כעת. איננו שולטים על כ-98% מהפלסטינים. ואילו הכרה בינלאומית בקו הנסיגה לא תהיה. רשום מה שאני אומר לך: לא תהיה. כדי לקבל הכרה בינלאומית נצטרך לחזור לקווי 67', וגם אז ההכרה תהיה חלקית ומוגבלת. בעיני חלק ממדינות העולם אפילו קווי 67' אינם לגיטימיים. כך שכל מה שיקרה הוא שנוציא סכומי עתק כדי להעביר מתנחלים מגבעה זאת לגבעה אחרת תוך כדי ריסוק חייהם, ובכך לא נשיג לא שלום ולא ביטחון אלא להיפך. נגרום לכך שגם אם יתחולל בעתיד שינוי בחברה הפלסטינית לא יישארו בידינו קלפים למשא ומתן על שלום. על הסדר קבע. שהרי את כל הקלפים פיזרנו על השולחן סתם כך, סתם כך. ללא מחשבה, ללא כל היגיון וללא תכלית".
אתה רואה אפשרות להסדר קבע עם הפלסטינים בדור הנוכחי?
"לא כל עוד איראן מתעצמת. אבל אם איראן תפורק מעוצמתה ותשנה כיוון אני מאמין שבכל רחבי העולם הערבי הכוחות השפויים יתחזקו. כך גם בחברה הפלסטינית. ייתכן שכתוצאה מההתשה של הציבור הפלסטיני, החמאס יובס. כאשר רוב הפלסטינים יכירו בכך שהם צריכים לבחור בין מדינה איסלאמית חשוכה שמנהלת קרב אפוקליפטי עם המדינה היהודית, לבין הכרה הדדית ופשרה, יהיה לנו פרטנר".
ולפרטנר הפלסטיני הראוי תסכים למסור חבלי ארץ ביהודה ושומרון?
"את בקעת הירדן ואת המעברים נצטרך לשמור בידינו כדי למנוע את הפיכתו של השטח הפלסטיני לבסיס חמוש שיסכן את עצם קיומנו".
אוקיי. אבל האם תסכים לקבל את העיקרון של חלוקת הארץ על בסיס של תוכנית אלון?
"תוכנית אלון מורחבת. אנחנו זקוקים לחומת מגן בשטחים הריקים של בקעת הירדן ומדבר יהודה. אנחנו חייבים לשלוט בגבולות ובמרחב האווירי".
"בעיית התחמשות גרעינית עלולה לצוץ גם במדינות אחרות"
נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד. איראן היא איום על העולם (צילומים: רויטרס)
"עלינו להיות ערוכים לאפשרות שניאלץ להגן על עצמנו בכוחות עצמנו"
תסכים לקבל את הרעיון של שתי מדינות לשני עמים?
"לא מדובר ברעיון. מדובר במציאות בשטח, ובמציאות אני מכיר".
כלומר גם אתה, יו"ר הליכוד, מנהיג הימין הלאומי, מקבל בעצם את העובדה שלא תהיה ארץ ישראל שלמה וכי בסופו של דבר יישובי גב ההר יפונו כדי לחלק את הארץ בין מדינה יהודית-דמוקרטית לבין מדינה פלסטינית.
"אני לא בעד חלוקת הארץ. אני מכיר בה. זו המציאות שנוצרה. לא נחזיר את השעון לאחור".
אם כך אתה הרבה פחות ימני ממה שמקובל לחשוב. ההתנגדות שלך לנסיגה שהיתה ולנסיגה שתהיה אינה עקרונית אלא טקטית.
"אני לא מטיף לאחיזה רליגיוזית בכל סנטימטר של טריטוריה. אני יוצא כנגד התקדים של פינוי ללא תמורה, ללא הסכם ובתגובה ללחץ. בעקומת ההתפתחות של הציונות פינינו יישובים. כשלא היתה ברירה פינינו את גוש עציון. כשהיה הסכם שלום פינינו את יישובי סיני. הפינויים האלו אינם דומים למתרחש כעת. אנחנו מתפנים כתוצאה מלחץ של אויב שאיננו עוצר אחרי עקירה מגוש קטיף ולא יעצור אחרי עקירה של יישובים ביהודה ושומרון. הכניעה הזאת ללחץ היא הרת אסון. יש לה השפעה עצומה על המוטיווציה להמשיך וללחוץ אותנו. על כן אין כאן קירוב השלום אלא הרחקת השלום. אין כאן מתן ביטחון אלא ערעור הביטחון.
"מעל הכל יש כאן הקרנה של חולשת הרצון הלאומי. הקרנת חולשה מסוג זה אל מול כוח רצון לאומי נגדי ההולך והופך יותר דתי ויותר קנאי היא איוולת. ההשלכה החמורה ביותר שלה היא מול איראן. אני לא חושב שההתכנסות הגדולה היא תוכנית מעשית, אבל ברור לי שהיא שוחקת את כוח ההרתעה שלנו מול כוחות קיצוניים באזורנו. כאשר ישראל מגיבה על לחץ בשתיקה, בנסיגה, בעקירה ובהתכנסות מדומה בתוך עצמה, השדר הנקלט ברחבי המזרח התיכון הוא שדר של חולשה. במצב הדרמטי שאליו אנחנו נכנסים כעת שדר כזה הוא רע. מאוד רע".
עד כמה איראן מטרידה אותך?
"מאוד. אבל לא מדובר רק על איראן. בעיית התחמשות גרעינית עלולה לצוץ גם במדינות אחרות. רבים עדיין לא מבינים זאת, אבל תקופת הדמדומים עומדת להסתיים. אנחנו נכנסים לעידן חדש. אנחנו עומדים לעמוד בפני עולם אחר. העידן החדש הזה צריך להדיר שינה מעיניו של כל אדם שפוי".
על מה אתה מדבר?
"המאה ה-19 היתה מאה מסודרת ויציבה יחסית. היא הפנימה את הלקח שאותו למדה אירופה מ-500 שנות מלחמה: חובה להגיע לפשרות והסדרים. המאה ה-20 ראתה חריג בולט אחד לתפישה הנאורה של ניהול העולם - הנאציזם. הקומוניזם אמנם התעלם מהטבע האנושי בניהול החברה והכלכלה, אך הוא גילה אחריות מופלגת במניעת מלחמה עולמית. לעומת זאת, כעת אנו עומדים בפני זן של איסלאם הכופר בפשרה ובדו קיום ומאמין בצורך להכפיף יריבים בכוח החרב על מנת להחזיר איזו פנטסיה של שלטון המוסלמים הטהורים בעולם. כאשר החרב בידי אותם מוסלמים תהיה חרב גרעינית, העולם יהיה לעולם אחר. האנושות כולה תעמוד בנקודה אחרת בהיסטוריה. מה שהיה תקף מול ברית המועצות לא יהיה תקף כאן. נמצא את עצמנו עומדים אל מול ברברים חדשים. אל מול אתגר שכמוהו לא ידעה הציוויליזציה המערבית מעולם".
איראן היא איום על האנושות?
"כן. הבעיה היא שמאז אלכסנדר מוקדון ועד היום המערב תמיד גבר על הברברים. יתרון החופש העניק ללוחמים מוטיבציה יותר גבוהה וצייד אותם במערכות נשק יותר מתקדמות. ואולם כעת אנחנו עומדים בפני האפשרות שמדינות נחשלות וקנאיות יצליחו לרכז די משאבים כדי להשיג פצצות אטום. די יהיה בראש חץ גרעיני אחד כדי שכל מאזן הכוח מול המערב ישתנה מהקצה אל הקצה. לכן אנחנו נמצאים כעת ברגע דרמטי מאין כמותו. שני כוחות דמוניים בקיום האנושי עומדים להיפגש: הצד האפל בטבע האנושי והנשק הגרעיני. אין אנלוגיה היסטורית לרגע הזה. זוהי תפנית בתולדות האנושות".
איך נערכים לעידן החדש?
"באמצעות אסטרטגיה משולבת של מניעה והרתעה. החדשות הרעות הן שהעולם החדש הוא מקום מאיים ובלתי יציב. אבל החדשות הטובות הן שלישראל עוצמות כלכליות, טכנולוגיות וצבאיות המאפשרות לה להתמודד עם הסכנה. הכלכלה הישראלית החדשה, הצומחת במהירות מואצת, יכולה לממן את הפרויקטים השונים הנדרשים להגנתנו".
האם לא מאוחר מדי? האם לא נגזר עלינו להשלים עם איראן גרעינית?
"בשום פנים ואופן לא. חייבים למנוע את הגרעון של איראן".
בכל מחיר? בכל דרך?
"חייבים למנוע את הגרעון של איראן".
דוקטרינת בגין תקפה?
"בגין מנע גרעון בדרך אחת. יש גם דרכים אחרות ויש כוחות אחרים".
יש סיכוי למניעה מדינית?
"הייתי שמח אם הייתי יכול להאמין בכך. יחד עם זאת, יש לאפשר לארצות הברית למצות את המהלך המדיני הבינלאומי".
כמה זמן נותר?
"אנחנו בזמן שהולך ומתכלה. ניסיון העבר מלמד שמדינות המנהלות פרויקט גרעין שאפתני מגיעות ליעדן מוקדם מן הצפוי ולא מאוחר מן הצפוי".
אתה רואה אנלוגיה לשנות ה-40?
"ההבדל הוא בכך שיש לנו היום מדינה חזקה מאוד עם יכולות חזקות מאוד. בשנות ה-40 העולם החופשי התעשת, אבל הוא עשה זאת אחרי שאותנו האסון כבר פקד. אני משוכנע שגם הפעם העולם יתעשת ויתגבר, אבל עלינו לוודא שהוא לא יעשה זאת אחרי שאותנו שוב תפקוד טרגדיה. על כן על ישראל לבנות בריתות עם אחרים אבל לא לבנות על הבריתות הללו. עלינו לבנות כבר עכשיו את כוח המגן שלנו ולבצר את קיומנו הלאומי. עלינו להיות ערוכים לאפשרות שניאלץ להגן על עצמנו בכוחות עצמנו".
יום שישי, 2 ביוני 2006, 14:03 מאת: ארי שביט, הארץ
בנימין נתניהו, בראיון ראשון מאז הבחירות, מתחשבן עם מי שבגדו בו, משלים עם מדינה פלסטינית ומפחד מהגרעין האיראני
זה היה אמור להיות ראיון בחירות. הזדמנות נדירה למנהיג האופוזיציה לומר את דברו במערכה שבה לא ממש ניתן לו לומר את דברו. אבל ברגע המכריע בנימין נתניהו אמר נואש. איבד את האמון ביכולתו להשפיע על התוצאה. איבד את האמון ביכולתו לבלום את הסחף הגדול נגדו. לא יקשיבו לי כעת, אמר. אין שום סיכוי שכשהאוויר כל כך מורעל יקשיבו לי. בוא נדחה זאת לאחר הבחירות. אומר את שיש לי לומר אחרי התבוסה בבחירות.
כך היה. שבועות אחדים היה מדוכדך מדי. אחר כך החל להסתבך בקרבות הסכינאים בליכוד. אחר כך התנתק והסתגר לכתוב ספר. עד שלפני שבועיים, פתאום התקשר. עכשיו, ביקש, מיד. כאילו חש שהנתונים של הצמיחה הכלכלית מוציאים את צדקתו לאור. הקשיים שבהתכנסות מוכיחים שהיה דבר מה בניתוח הביקורתי שלו. האפרוריות של ממשלת קדימה גורמת לאנשים ברחוב לשוב ולגלות בו עניין. הרי לו בכל זאת יש את התכונה החמקמקה הזו של מנהיגות. לו בכל זאת יש איזה שיעור קומה מדיני. איזה כובד משקל היסטורי.
נהג המונית זעם כששמע שזה ביבי על הקו. קצבאות הזקנה המכוסחות של חמותו. סל התרופות החסר של דודו. והעובדה שהוא ואשתו מרגישים מחוקים. מרגישים מעמד ביניים מחוק. מתוך עשרת אלפים שקל שהם מרוויחים לוקחת המשכנתא שלושה וחצי. מתוך השישה וחצי הנותרים הולכים שלושה למעונות היום של הילדים. אז על שלושה וחצי אלף מצפה ביבי שמשפחה עובדת תחיה? על שלושה וחצי אלף מצפה ביבי שיגדלו את ילדיהם להיות אזרחים ישראלים נאמנים? אין לו לב, לבנאדם הזה. איזה בומבה הביא על הראש של אנשים. ולא סתם אנשים. אנשים שתמכו בו. אנשים שהלכו אחריו. אנשים שנתנו את הנשמה בעדו.
אבל על המרפסת של מלון המלך דוד בירושלים, נשמעים גם קולות אחרים. פעם אחר פעם השיחה מופרעת על ידי תיירים יהודים מאוסטרליה ותיירים יהודים מדרום אפריקה ותיירים יהודים מקליפורניה המבקשים רק תמונה אחת. אמיד משי במגבעת שחורה ניגש אל נתניהו ואומר כואב הלב עליך, ביבי. כואב הלב. פעמיים הצלת את המדינה ופעמיים זרקו אותך. איזו רשעות לב. איזו כפיות טובה. אחרי האוטובוסים המתפוצצים הבאת לנו שקט, אחרי שהכלכלה כמעט קרסה הבאת לנו פריחה גדולה. ודווקא אלה שהכית בהם עדיין אתך. עדיין מאמינים בך. אבל אלה שהעשרת אותם והזנקת את המניות שלהם אלה תקעו לך סכין בגב. אבל אתה תחזור, ביבי. מבטיח לך שתחזור.
שרה בדיוק עברה ניתוח גב והיא נחה בחדר המלון ששכרו. כך שנתניהו מדלג משיחה על הגרעין האיראני למשחק כדורגל על הדשא עם אחד הבנים. משיחה על עתיד הציוויליזציה המערבית לבירור בעניין הפרוגנוזה של חוליות-עמוד-השדרה. הוא עדיין ממעט לחייך אבל כבר לא מדוכדך. כואב אך לא ממורמר. נדמה לו שהוא חש איזה שינוי בשבועות האחרונים. האופן שבו אנשים ניגשים אליו בכל מקום. האופן שבו אנשים מקשיבים לו. כאילו הם מתחילים להבין שקרה דבר מה חמור במערכת הבחירות הזאת. כאילו הם מתחילים להבין שניצלו אותם. הונו אותם. הוליכו אותם שולל.
נתניהו תמיד נעים יותר כשהוא מוכה
קלינטון עם פרס. קלינטון לא רצה לשמוע, אבל ביבי תיאר במפורש מה צפוי להתרחש באיראן (צילום: רויטרס)
זאב ז'בוטינסקי. נתניהו אוהב לדבר היסטוריה ותהליכים חובקי עולם
ראש הממשלה אהוד אולמרט בדיוק כובש את וושינגטון. נתניהו לא חושף את רגשותיו אבל מטיל על השולחן דף ציטטות מתוך הנאום שהוא נשא בפני שני בתי הקונגרס מיד לאחר שנבחר לראשות הממשלה ב-1996. הנבואות שניבא כבר אז. האזהרות שהזהיר. קלינטון לא רצה לשמוע, אבל ביבי תיאר במפורש מה צפוי להתרחש באיראן. חמש שנים לפני מגדלי התאומים, הוא משוכנע שלימד את האמריקאים שהאיסלאם הקנאי הוא הרוע החדש.
נתניהו תמיד נעים יותר כשהוא מוכה. פחות יהיר, פחות מתנשא, יותר קשוב. מתיישב בכורסה העמוקה בבר ספון העץ של המלך דוד, קוצץ בקפידה את קצה הסיגר ומגלגל היסטוריוסופיה. אוהב מאוד את משיכות המכחול הגדולות. את המבט חובק העולם. התחלפות המאות, התנגשות התרבויות. הופעתן והיעלמותן של אומות, עלייתן ושקיעתן של אימפריות. והצירוף הזה של מדדים מאקרו-כלכליים עם תהליכי עומק היסטוריים. נוחי דנקנר וגיבון; שלמה נחמה ונורדאו; ירון זילכה, זאב ז'בוטינסקי ואיתן ורטהיימר.
לאן הוא חותר? לא ברור. יעבור זמן עד שהספר יהיה כתוב וערוך ומוכן. יעבור זמן עד שהליכוד יאושש וישוקם. אבל נדמה שנתניהו מתחיל לחוש את הפוטנציאל הגלום בריק המנהיגותי המסוים שאריאל שרון הותיר אחריו. הוא מביט לכאן ולכאן ולא רואה מי באמת יאפיל עליו. מי ראוי יותר ממנו להנהיג את האומה בשעת המבחן הגדולה שעל מפתנה הוא מאמין שאנו עומדים.
"יש משהו פגום באלוהי-החימר של ההתנתקות וההתכנסות"
נתניהו ואולמרט. "אתה יכול להשמיע את קולך אבל לא באמת מקשיבים לך. אתה עומד מול חומות של זלזול וביטול" (צילום: יח"צ)
אייל ארד. "בעקבות ספינים תקשורתיים של אנשי הקמפיין במפלגה מסוימת, החשודים המוכרים התלהקו שוב וידעו מה לומר ומה לשדר" (צילום: אוריאל סיני, הארץ)
מדוע כשלת בבחירות 2006?
"מפני שהליכוד התפלג בפעולה מתוכננת של מי שעמד בראשו. היתה התפרקות רעיונית והיה פילוג ארגוני שקרעו את התנועה לגזרים. כמו כן, חלקים מהציבור כעסו על הצעדים הכלכליים שביצעתי ולא האמינו שתבוא התאוששות שתאפשר לטפל במצוקותיהם, כפי שהתברר מיד אחרי הבחירות".
אבל עניין הליכוד היה רק משתנה אחד במשוואה. משתנה אחר היית אתה. נתקלת בהתנגדות חסרת תקדים.
"לפני שנים כתבת על התופעה הזאת של השנאה כלפי. היום, לאחר הבחירות, אני חש בשינוי. אנשים מקשיבים לי. אנשים קולטים שהצמיחה של 6.6% קשורה לדברים שאני עשיתי. חלקם קולטים שיש משהו פגום באלוהי-החימר של ההתנתקות וההתכנסות. אבל בזמן אמת, בתקופת מערכת הבחירות, המקהלה המוכרת התגייסה. העדר שוב נהר. בעקבות ספינים תקשורתיים של אנשי הקמפיין במפלגה מסוימת, החשודים המוכרים התלהקו שוב וידעו מה לומר ומה לשדר ואלו עובדות לעוות. על כן התוצאות היו ידועות מראש".
ידעת מראש שתפסיד?
"ידעתי זאת חודשים לפני הבחירות. זה היה מאבק נגד כל הסיכויים".
אז ניהלת את כל הקמפיין הגדול הזה מתוך ידיעה שאין שום תקווה, שזה אבוד?
"כן".
הרגשת שאתה מסומן?
"בתקשורת? בוודאי. אבל זה לא חדש. מה שהיה חדש הוא שהפעם היו בכל זאת עיתונאים מסוימים שהיו הוגנים ולא נסחפו עם הזרם".
ככלל, התקשורת שירתה את קדימה?
"ללא ספק. אמנם היו חריגים, אבל שוב ראינו את ריכוז הכוח והעלמת העובדות ועיוות האמת. ראינו פוליטיקאים ואנשי תקשורת עושים יד אחת כדי לשרת אלה את אלה. גורמים בתקשורת מסוגלים ליצור אמת ליממה. אבל אם היממה היא יממת הבחירות, היממה הזאת קובעת".
ההרגשה שלך כמועמד היתה שאינך יכול להשמיע את קולך?
"אתה יכול להשמיע את קולך אבל לא באמת מקשיבים לך. אתה עומד מול חומות של זלזול וביטול. יוצרים מצג שווא, כאילו עד שהגיע האיש הרע הזה, אני, לא היה בישראל עוני. כאילו הפערים החברתיים לא גדלו במשך עשרים שנה. ומשכיחים לחלוטין את העובדה שכאשר אני נכנסתי לאוצר, הכלכלה עמדה להתרסק כמו בארגנטינה. קרנות הפנסיה עמדו לקרוס. הצמיחה היתה מינוס 1.3%. נגיד בנק ישראל הזהיר מפני פשיטת רגל של בנק מרכזי. המצב היה על סף יום כיפור כלכלי שבו העוני היה מתרחב ומעמיק בצורה מבהילה, וכמדינה היינו קורסים. את כל זה לא אמרו. את כל זה טישטשו. עיוותו את המציאות באופן מוחלט ומרושע".
לא רק התקשורת התנגדה לך. גם אנשי העסקים שאותם טיפחת והעשרת פנו בסופו של דבר נגדך.
"אני לא יודע אם אנשי העסקים פנו נגדי אבל הם בוודאי לא התייצבו לצדי. כמעט איש מהם לא התייצב לצדי. ידעתי מראש שרובם חולקים על גישתי המדינית. אבל הייתי מצפה שאחדים מהם יקומו ויאמרו אנחנו חולקים על נתניהו מדינית אבל תומכים בגישתו הכלכלית. הייתי מצפה שכאשר מקהלות שלמות זימרו שאני הרסתי את המדינה יהיה מי שיקום ויאמר שזה לא כך. שזהו ספין פופוליסטי שאיננו במקום. אבל זה לא קרה. דווקא בתקשורת היו כמה עיתונאים אמיצים וישרים שעשו זאת. אבל בקהילת העסקים היודעת היטב את האמת כמעט אף אחד לא קם. אולי היה להם חשש. הם ראו את הסקרים. הם ראו לאן נושבת הרוח. הם ראו היכן יהיה הכוח".
יש לך תחושה שנהגו כלפיך בכפיות טובה?
"כן. הקדשתי שלוש שנים מחיי לעבודת פרך, ימים כלילות, כדי להציל את כלכלת המדינה. לכן, זה כאב לי. חשתי אכזבה עמוקה. מודעות התמיכה היחידות במדיניות הכלכלית שלי הגיעו מפרופסורים של המחנה הלאומי, שאינם ידועים כשחקנים גדולים בתחום ההון".
נפגעת.
"בוודאי שנפגעתי. אני בן אדם. גם התאכזבתי מכך שבני אדם הם כל כך חלשים ברגעי מבחן. ממש חלשים. כנראה האינטרס המיידי שלהם כל כך חזק וכל כך כופה עד כדי כך שהם לא מסוגלים להתגבר עליו. אבל אני כשר אוצר התגברתי על האינטרס האישי שלי. הלכתי נגד הבוחרים שלי. כדי להציל את כלכלת ישראל הייתי מוכן לשפוך על כך דם פוליטי. דם פוליטי שלי. ומהאנשים הללו לא ציפיתי שישפכו את דמם. כל שציפיתי מהם היה שלא ישפכו את דמי".
אתה כואב.
"יש כאב. אני לא מתבוסס בו. יש רגעים של מרירות אבל מרירות לא תורמת דבר. אם תגרד את הפצעים שוב ושוב תישאר אתם לעולם. לכן אני משתדל להניח להם. ללכת הלאה".
"ברגעים שבהם אתה מקבל אגרוף בפנים אני מתפקד היטב"
"יש בי את הנאיביות להאמין שבסוף יהיה מישהו שבכל זאת יראה את האמת" (צילום: יח"צ)
"אני לא סחבק. בניגוד לדעה הרווחת, אין לי יכולת תמרון טובה מול עיתונאים ועורכים" (צילום: רויטרס)
איפה היית בערב של ה-28 במרץ כאשר על צגי הטלוויזיות הליכוד התרסק?
"הייתי בבית חברים בתל אביב עם אשתי, שני ילדי וכמה חברים טובים".
והתחושה?
"קשה. כאב לי בעיקר לראות את בני הקטן בוכה ואת הכאב על פניו של בני הבכור".
חשבת שאולי זה הסוף? שמהקרשים האלו כבר לא תקום?
"דווקא ברגעים האלה שבהם אתה מקבל אגרוף בפנים אני מתפקד היטב. הייתי קר רוח ושקט. המשימה הראשונה שלי היתה להרגיע את ילדי. כעבור חצי שעה כבר הייתי בגני התערוכה. לא, לא חשבתי שזה הסוף. יש בי את הנאיביות להאמין שבסוף יהיה מישהו שבכל זאת יראה את האמת. יהיה מישהו שיבדוק מה נעשה כאן. מה באמת קרה בכלכלה".
מה קרה בכלכלה?
"ישראל הפכה לאחד המנועים הכלכליים החזקים בעולם. מצמיחה של מינוס 1.3% לצמיחה של 6.6% בשלוש שנים - אין דבר כזה בעולם. אין מדינה מתקדמת בעולם ששינתה כיוון במהירות כזו בשנים האחרונות".
ושיעור הצמיחה הזה יכול להתמיד?
"בוודאי, אבל רק אם נתמיד במדיניות שהובלתי. אם המהפכה שאותה חוללתי לא תיבלם, ישראל תצמח בקצב של שישה עד שבעה אחוזים בשנה בכל אחת מעשר השנים הקרובות. פירוש הדבר הוא הכפלת התל"ג בעשור. כלכלה של רבע טריליון דולר ב-2016. אחת מהכלכלות המובילות בעולם".
אתה באמת מאמין בנסיקת המשק הישראלי?
"ודאי, איזו שאלה. הוא לא נופל במאומה מהטייגר הסינגפורי או הטייגר הקלטי (סמל לשווקים המתעוררים). טועה מי שחושב שחינוך לבדו מביא לצמיחה. בבולגריה רמת החינוך גבוהה אבל החיים הם חיי עוני מפני שלא היתה בה מהפכת שוק. כאשר יש צירוף של שוק חופשי עם חינוך וטכנולוגיה, השמים הם הגבול. בזמנו דיברתי על השמן והרזה. בשלוש שנים שינינו את היחס בין השמן של המגזר הציבורי לבין הרזה של המגזר העסקי מ-56:44 ל-50:50. הורדת הסקטור הציבורי אל מתחת ל-40% והסרת מגף המעורבות הממשלתית והחסמים בפני תחרות יביאו אותנו אל אותה צמיחה של שישה-שבעה אחוזים בשנה אשר תוציא אותנו אל מרחב כלכלי שונה לחלוטין".
והפערים? אי הצדק החברתי?
"שיאם מאחורינו. במשאבים הנוצרים כבר היום על ידי מנוע הצמיחה אפשר להגיע לשיעור העוני הנמוך בעולם בתוך שלוש או ארבע שנים".
אם כל כך הצלחת כשר אוצר, איפה בכל זאת טעית? איך הגעת להיות שנוא כל כך?
"תמיד הייתי זהיר בניהול כספים. גם בניהול כספי שלי וגם בניהול כספי המדינה. לא הוצאתי כסף שלא היה לי. יכול להיות שהייתי צריך לחלק את חלק מההטבות החברתיות חצי שנה מוקדם יותר. הזהירות שלי היתה בעוכרי".
והיתה ההתפטרות. במבט לאחור היא נראית כמו הטעות הפוליטית הגדולה של כל הזמנים. לא מנעת את ההתנתקות, איפשרת את ההתכנסות ושללת מעצמך את ראשות הממשלה.
"אני לא מתיימר להיות פוליטיקאי מזהיר. אני חושב שאני מדינאי ומנהיג יותר משאני פוליטיקאי. אני רואה את הנולד. אני מבין באילו אמצעים צריך לנקוט אל מול מציאות מתפתחת. אבל אני לא סחבק. בניגוד לדעה הרווחת, אין לי יכולת תמרון טובה מול עיתונאים ועורכים. אין לי נכונות להטיב עם בעלי ההון הריכוזי ועם בעלי ההשפעה. חסרים לי כישורים מסוימים וחסרים לי קישורים. גם יש גבול למשחק שאני מוכן לשחק.
"מה שמתברר הוא שהיכולת להרחיק ראות היא חיסרון לפוליטיקאי. כשדיברתי ב-1996 על התוכניות הגרעיניות של איראן הציבור לא התחבר לכך. כשאמרתי ב-2003 שנהיה לאחת הכלכלות המשגשגות בעולם חשבו שאני הוזה בהקיץ. וגם עכשיו, כשאני אומר שאפשר למחוק את העוני תוך שלוש שנים, מתקשים להאמין לי. הציבור מתקשה להעריך פרוגנוזות ארוכות טווח".
כך ניסו לשחד את נתניהו (והוא לא נתן לזה להתפתח)
דב ויסגלס. הבהיר ש"לא תהיה כל העברת סמכויות בנושא מינהל מקרקעי ישראל" (צילום: בוצ'צ'ו)
נתניהו ושרון. "ענייני האנרגיה החשובים נוהלו מתוך לשכת ראש הממשלה מבלי שלי תינתן אליהם נגישות של ממש" (צילום: רויטרס)
חיים סבן. "זכה במכרז על בזק ומימן את יריבי הפוליטי" (צילום: עופר קרני)
לאחרונה מדברים יותר ויותר על שחיתות. היית ראש ממשלה, היית שר אוצר. ישראל היא מדינה מושחתת?
"יש בישראל שחיתות. היא הולכת וגדלה. בשנים האחרונות היא גדלה ומעמיקה בקצב מסחרר. אבל המדברים על השחיתות מחטיאים על פי רוב את המטרה. הם מדברים על הקשר בין חבר המרכז לבין הפוליטיקאי המסדר לו ג'וב כדי לרכוש את תמיכתו. אבל התופעה הזו היא מינורית יחסית. גם כשהיא מתרחשת, ההיקף החומרי שלה מוגבל. לכן אני טוען שהיא רק קצה קרחון השחיתות. היא העשירית הפחות חשובה הנמצאת מעל פני המים. השחיתות היותר חמורה נמצאת מתחת לפני המים. עליה כמעט לא מדברים. עליה כמעט לא יודעים. אבל דווקא היא המדאיגה. היא הסכנה האמיתית".
על מה אתה מדבר?
"אני מדבר על הפוליטיקאי הבכיר או הפקיד הבכיר המחלק נכסים לבעל הון שמשלם לו על כך כסף. הרבה כסף".
אתה מדבר על שוחד. שוחד של ממש.
"כן. שוחד במעטפות. שוחד בהעברה של מיליונים לחשבונות בנק בוואדוז או באיי קיימן".
אתה רציני? אתה באמת טוען שמאחורי החלטות מרכזיות במשק עומדים חשבונות בנק בוואדוז ובאיי קיימן?
"אתה יודע היטב מה התשובה".
בישראל של שנות האלפיים נכסים במיליארדים מועברים לידיים מסוימות תמורת שוחד?
"הקביעה שלך אינה דמיונית לחלוטין".
באילו ענפים?
"נכסי המדינה מרוכזים בכמה מצבורים. מינהל מקרקעי ישראל הוא החשוב מכולם. השני הוא הרכש הממשלתי. השלישי הוא שוק האנרגיה. הרביעי הוא החברות הממשלתיות והחמישי הוא השלטון המקומי. בתחום הרכש הממשלתי ביצענו רפורמות של מכרוז ושקיפות אשר מבטלות כמעט לחלוטין את אפשרות ההשחתה. אבל אל מינהל מקרקעי ישראל ואל שוק האנרגיה לא נתנו לי להתקרב. ולא במקרה. אני מעריך שההיקף הגדול של השחיתות הוא בתחום הנדל"ן. תמורת טיוב קרקע במאות מיליונים או מיליארדים פוליטיקאי או פקיד עשוי לקבל מיליונים. אבל יש בעיה גם בתחום האנרגיה ובחברות הממשלתיות. בשלטון המקומי זו כמעט מגיפה. בכל מקום שבו הריכוזיות גדולה והשקיפות נמוכה יש בעיה קשה של שחיתות. זה בדיוק כפי שלורד אקטון קבע: כל כוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט".
מי מנע ממך בעצם גישה לענייני קרקעות ואנרגיה?
"במשא ומתן עם שרון הובהר לנציגי, עו"ד יצחק מולכו, על ידי נציגו, עו"ד דב ויסגלס, שלא תהיה כל העברת סמכויות בנושא מינהל מקרקעי ישראל. גם ענייני האנרגיה החשובים נוהלו מתוך לשכת ראש הממשלה מבלי שלי תינתן אליהם נגישות של ממש".
בחוגים מקצועיים אתה נחשב לנקי כפיים, אבל בציבור הרחב נוצרה תחושה שגם אתה מושחת.
"הטענה הזו ממש מקוממת אותי. זהו אחד הספינים המרושעים והשקריים ביותר שהאכילו בו את הציבור. כראש ממשלה וכשר אוצר חלשתי על מאות מיליארדים, על מכרזים וחוזים בסכומי עתק, ומעולם, מעולם, לא דבק בי רבב".
אולי הדימוי המושחת שלך נובע מהקשרים האינטימיים שלך עצמך עם בעלי הון?
"הפוך. ידידי מעולם לא זכו לעדנה בגלל ידידותם. העובדה שהיו ידידים שלי לא שירתה את האינטרסים שלהם ולא מנעה ממני לפעול לעתים קרובות נגדם. כאשר מכרנו את בנק דיסקונט, מי שזכה במכרז (משפחת ברונפמן) הוא מי שמימן את יריבי הפוליטי. כאשר מכרנו את בזק, חברים שלי שניגשו למכרז הפסידו ואילו זה שזכה (חיים סבן) סייע ליריבי הפוליטים. העובדה שאחד ממנהלי הבנקים הגדולים הוא גם חבר שלי לא מנעה ממני ליזום רפורמה שהחלישה מאוד את הבנקים. אל תשכח שכאשר סיימתי את תפקידי כראש ממשלה הדאגה שלי היתה אחת: איך אאכיל את משפחתי. אני לא יכול לומר שלא היה לי גרוש על הנשמה, אבל היה לי מעט מאוד. היו לי דירה ברחוב עזה בירושלים, חשבון בנק לא מרשים במיוחד, שני ילדים קטנים ופנסיה של 4,000 שקל בחודש. פוליטיקאי ישר חי ממשכורתו וכך נהגתי. קיבלתי תשלום על ספרים שכתבתי, אבל לא האמנתי שמותר לי לעשות לביתי תוך כדי חיי הפוליטיים. מצבי הכלכלי השתנה רק אחרי שפרשתי מהחיים הציבוריים".
בהיותך בעמדות כוח ניסו אי פעם לשחד אותך?
"פעם אחת ניסו לגשת אלי. זה נעשה בתחכום גדול ובזהירות רבה. דחיתי זאת על הסף וזה נפסק. לא נתתי לזה להתפתח".
אם היית נעתר להצעה היית הופך לאדם עשיר?
"מאוד".
מי הציע את השוחד?
"עבור הלאה".
מתי?
"בתחילת כהונתי כשר אוצר. למרות שגם בהיותי שגריר, בכיר בפוליטיקה הישראלית של היום ניסה לרתום אותי לאיזושהי עיסקה".
מדוע לא התלוננת במשטרה?
"ההצעה הועברה אלי באופן מתוחכם מאוד. לא נתתי לה להתפתח. עצרתי אותה לפני שהיא קיבלה מובהקות".
כלומר אנחנו יכולים להניח שפוליטיקאים בכירים אחרים ברמה שלך מקבלים הצעות מהסוג הזה לפרקים. באים אליהם בעלי הון עם הצעות שהאטרקטיוויות שלהן מופלגת.
"מן הסתם".
לשיטתך, אסור לפוליטיקאי להיות עשיר?
"הוא יכול לבוא עשיר לפוליטיקה, והוא יכול להתעשר אחרי הפוליטיקה. אבל פוליטיקאי שלא בא ממשפחה עשירה ובמהלך חייו הפוליטים הופך לעשיר, צריך לעורר תמיהות".
בשנים האחרונות השחיתות בישראל החמירה?
"חד משמעית כן. ראה את המדדים הבינלאומיים לבחינת שחיתות. אבל יחד עם זאת חשוב להדגיש שכאשר מדובר על הקשר הון-שלטון, רוב בעלי ההון אינם בקשר. גם רבים מאנשים השלטון אינם בקשר. אבל בין קבוצה קטנה של אנשי הון לבין קבוצה מסוימת של אנשי שלטון יש קשר שסדר הגודל שלו מדהים. ועל כן אני אומר שהשחיתות היתה לסרטן. היא אבן ריחיים על המשק. היא מכבידה על הצמיחה, ועלולה להתפתח לממדים ארגנטיניים. ארגנטינה היא מדינה עשירה מאוד שקפאה כלכלית בגלל שהשחיתות היתה בה למארה. ברגע שהמדינה שוקעת בביצה של שחיתות קשה, מאוד קשה, לצאת ממנה".
מדוע קרחון השחיתות שאתה מדבר עליו לא נחשף עד היום?
"שני כוחות אמורים לחשוף את השחיתות. האחד הוא מערכות האכיפה של החוק והשני הוא התקשורת. ואולם כאשר השחיתות מעמיקה את חדירתה היא חודרת גם למערכת האכיפה וגם למערכות התקשורת. בעיה נוספת היא שפוליטיקאים מסוימים מקבלים חסינות מפני חשיפת השחיתות שלהם כיוון שהם מקדמים אג'נדה פוליטית רצויה".
אתה מדבר על האתרוג, החסינות התקשורתית שאמנון אברמוביץ' הציע לתת לאריאל שרון כגיבוי להתנתקות?
"אני חושב שתפקיד התקשורת אינו לאתרג את השחיתות אלא לאתגר אותה. ואני מדבר על השחיתות האמיתית. על השחיתות המעבירה נכסי מדינה לידיים מסוימות תמורת כסף. את השחיתות הזאת צריך לחשוף. הדברים אינם קלים להוכחה. אבל המידע מסתובב. עיתונאים יודעים. גורמי אכיפת חוק יודעים. ובכל זאת המושחתים אינם נענשים. יש בישראל תופעה ברורה של מושחת וטוב לו".
אתה בעצם טוען שפוליטיקאי מושחת המתחייב לנסיגה מקבל חסינות.
"לפי אחד מעמיתיך הוא צריך לקבל חסינות".
ואתה טוען שזו לא עמדת יחיד.
"אתה יודע שלא".
בעצם אתה מאשים את התקשורת בחיפוי על השחיתות.
"חלק ניכר מהתקשורת אינו ממלא את תפקידו בעניין זה".
"איזו תמיכה בינלאומית? מישהו בעולם מכיר בקווים שקבענו?"
"אני לא מצפה שנכבוש מחדש את הרצועה כדי להקים בה מחדש יישובים" (צילום: רויטרס)
מפת צפון השומרון ובקעת הירדן. "אנחנו זקוקים לחומת מגן בשטחים הריקים של בקעת הירדן ומדבר יהודה" (ספק: הארץ) (לחצו להגדלה)
אתה עדיין חושב שההתנתקות היתה טעות?
"תומכי ההתנתקות טענו לפני ביצועה שהיא תביא ליציבות ביחסים בינינו לבין הפלסטינים. הם טענו שהיא תסייע לאבו מאזן ולא תגרום לירי על ישראל. לעומת זאת, חברי ואני טענו שההתנתקות תחזק את החמאס, תקרב את הקסאמים אל אשקלון ותאפשר הכנסת מערכות נשק חדשות לשטחים שיפונו. אמור לי אתה מי צדק".
וההישגים? התמיכה הבינלאומית?
"איזה הישגים? איזו תמיכה בינלאומית? מישהו בעולם מכיר בקווים שקבענו? למרות שנטשנו את עזה עד לסנטימטר האחרון, אפילו ידידינו הטובים ביותר לא מוכנים להצהיר שהכיבוש של עזה הסתיים".
הנה אולמרט נסע לוושינגטון וכבש את גבעת הקפיטול. עוד שני ביקורים כאלה וארצות הברית תכיר בקו הגדר כגבול הקבע של ישראל.
"יש לי ספקות בעניין זה. בכל מקרה, מה שהיה בעזה נגמר. אני לא מצפה שנכבוש מחדש את הרצועה כדי להקים בה מחדש יישובים. זה לא יקרה. אני בוודאי לא אוביל מהלך כזה. אבל עכשיו אנחנו צריכים לחשוב מה אנחנו עושים קדימה, סליחה על הביטוי. אולמרט דיבר על פינוי כל היהודים שמעבר לגדר עד 2010. פירוש הדבר הוא פינוי של שבעים עד מאה אלף בני אדם מבתיהם, הוצאה של עד מאה מיליארד שקלים - שעבוד מוחלט של הכלכלה שלנו והעתיד שלנו ליעד חסר שחר, שכן הפרדת אוכלוסיות קיימת בפועל כבר כעת. איננו שולטים על כ-98% מהפלסטינים. ואילו הכרה בינלאומית בקו הנסיגה לא תהיה. רשום מה שאני אומר לך: לא תהיה. כדי לקבל הכרה בינלאומית נצטרך לחזור לקווי 67', וגם אז ההכרה תהיה חלקית ומוגבלת. בעיני חלק ממדינות העולם אפילו קווי 67' אינם לגיטימיים. כך שכל מה שיקרה הוא שנוציא סכומי עתק כדי להעביר מתנחלים מגבעה זאת לגבעה אחרת תוך כדי ריסוק חייהם, ובכך לא נשיג לא שלום ולא ביטחון אלא להיפך. נגרום לכך שגם אם יתחולל בעתיד שינוי בחברה הפלסטינית לא יישארו בידינו קלפים למשא ומתן על שלום. על הסדר קבע. שהרי את כל הקלפים פיזרנו על השולחן סתם כך, סתם כך. ללא מחשבה, ללא כל היגיון וללא תכלית".
אתה רואה אפשרות להסדר קבע עם הפלסטינים בדור הנוכחי?
"לא כל עוד איראן מתעצמת. אבל אם איראן תפורק מעוצמתה ותשנה כיוון אני מאמין שבכל רחבי העולם הערבי הכוחות השפויים יתחזקו. כך גם בחברה הפלסטינית. ייתכן שכתוצאה מההתשה של הציבור הפלסטיני, החמאס יובס. כאשר רוב הפלסטינים יכירו בכך שהם צריכים לבחור בין מדינה איסלאמית חשוכה שמנהלת קרב אפוקליפטי עם המדינה היהודית, לבין הכרה הדדית ופשרה, יהיה לנו פרטנר".
ולפרטנר הפלסטיני הראוי תסכים למסור חבלי ארץ ביהודה ושומרון?
"את בקעת הירדן ואת המעברים נצטרך לשמור בידינו כדי למנוע את הפיכתו של השטח הפלסטיני לבסיס חמוש שיסכן את עצם קיומנו".
אוקיי. אבל האם תסכים לקבל את העיקרון של חלוקת הארץ על בסיס של תוכנית אלון?
"תוכנית אלון מורחבת. אנחנו זקוקים לחומת מגן בשטחים הריקים של בקעת הירדן ומדבר יהודה. אנחנו חייבים לשלוט בגבולות ובמרחב האווירי".
"בעיית התחמשות גרעינית עלולה לצוץ גם במדינות אחרות"
נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד. איראן היא איום על העולם (צילומים: רויטרס)
"עלינו להיות ערוכים לאפשרות שניאלץ להגן על עצמנו בכוחות עצמנו"
תסכים לקבל את הרעיון של שתי מדינות לשני עמים?
"לא מדובר ברעיון. מדובר במציאות בשטח, ובמציאות אני מכיר".
כלומר גם אתה, יו"ר הליכוד, מנהיג הימין הלאומי, מקבל בעצם את העובדה שלא תהיה ארץ ישראל שלמה וכי בסופו של דבר יישובי גב ההר יפונו כדי לחלק את הארץ בין מדינה יהודית-דמוקרטית לבין מדינה פלסטינית.
"אני לא בעד חלוקת הארץ. אני מכיר בה. זו המציאות שנוצרה. לא נחזיר את השעון לאחור".
אם כך אתה הרבה פחות ימני ממה שמקובל לחשוב. ההתנגדות שלך לנסיגה שהיתה ולנסיגה שתהיה אינה עקרונית אלא טקטית.
"אני לא מטיף לאחיזה רליגיוזית בכל סנטימטר של טריטוריה. אני יוצא כנגד התקדים של פינוי ללא תמורה, ללא הסכם ובתגובה ללחץ. בעקומת ההתפתחות של הציונות פינינו יישובים. כשלא היתה ברירה פינינו את גוש עציון. כשהיה הסכם שלום פינינו את יישובי סיני. הפינויים האלו אינם דומים למתרחש כעת. אנחנו מתפנים כתוצאה מלחץ של אויב שאיננו עוצר אחרי עקירה מגוש קטיף ולא יעצור אחרי עקירה של יישובים ביהודה ושומרון. הכניעה הזאת ללחץ היא הרת אסון. יש לה השפעה עצומה על המוטיווציה להמשיך וללחוץ אותנו. על כן אין כאן קירוב השלום אלא הרחקת השלום. אין כאן מתן ביטחון אלא ערעור הביטחון.
"מעל הכל יש כאן הקרנה של חולשת הרצון הלאומי. הקרנת חולשה מסוג זה אל מול כוח רצון לאומי נגדי ההולך והופך יותר דתי ויותר קנאי היא איוולת. ההשלכה החמורה ביותר שלה היא מול איראן. אני לא חושב שההתכנסות הגדולה היא תוכנית מעשית, אבל ברור לי שהיא שוחקת את כוח ההרתעה שלנו מול כוחות קיצוניים באזורנו. כאשר ישראל מגיבה על לחץ בשתיקה, בנסיגה, בעקירה ובהתכנסות מדומה בתוך עצמה, השדר הנקלט ברחבי המזרח התיכון הוא שדר של חולשה. במצב הדרמטי שאליו אנחנו נכנסים כעת שדר כזה הוא רע. מאוד רע".
עד כמה איראן מטרידה אותך?
"מאוד. אבל לא מדובר רק על איראן. בעיית התחמשות גרעינית עלולה לצוץ גם במדינות אחרות. רבים עדיין לא מבינים זאת, אבל תקופת הדמדומים עומדת להסתיים. אנחנו נכנסים לעידן חדש. אנחנו עומדים לעמוד בפני עולם אחר. העידן החדש הזה צריך להדיר שינה מעיניו של כל אדם שפוי".
על מה אתה מדבר?
"המאה ה-19 היתה מאה מסודרת ויציבה יחסית. היא הפנימה את הלקח שאותו למדה אירופה מ-500 שנות מלחמה: חובה להגיע לפשרות והסדרים. המאה ה-20 ראתה חריג בולט אחד לתפישה הנאורה של ניהול העולם - הנאציזם. הקומוניזם אמנם התעלם מהטבע האנושי בניהול החברה והכלכלה, אך הוא גילה אחריות מופלגת במניעת מלחמה עולמית. לעומת זאת, כעת אנו עומדים בפני זן של איסלאם הכופר בפשרה ובדו קיום ומאמין בצורך להכפיף יריבים בכוח החרב על מנת להחזיר איזו פנטסיה של שלטון המוסלמים הטהורים בעולם. כאשר החרב בידי אותם מוסלמים תהיה חרב גרעינית, העולם יהיה לעולם אחר. האנושות כולה תעמוד בנקודה אחרת בהיסטוריה. מה שהיה תקף מול ברית המועצות לא יהיה תקף כאן. נמצא את עצמנו עומדים אל מול ברברים חדשים. אל מול אתגר שכמוהו לא ידעה הציוויליזציה המערבית מעולם".
איראן היא איום על האנושות?
"כן. הבעיה היא שמאז אלכסנדר מוקדון ועד היום המערב תמיד גבר על הברברים. יתרון החופש העניק ללוחמים מוטיבציה יותר גבוהה וצייד אותם במערכות נשק יותר מתקדמות. ואולם כעת אנחנו עומדים בפני האפשרות שמדינות נחשלות וקנאיות יצליחו לרכז די משאבים כדי להשיג פצצות אטום. די יהיה בראש חץ גרעיני אחד כדי שכל מאזן הכוח מול המערב ישתנה מהקצה אל הקצה. לכן אנחנו נמצאים כעת ברגע דרמטי מאין כמותו. שני כוחות דמוניים בקיום האנושי עומדים להיפגש: הצד האפל בטבע האנושי והנשק הגרעיני. אין אנלוגיה היסטורית לרגע הזה. זוהי תפנית בתולדות האנושות".
איך נערכים לעידן החדש?
"באמצעות אסטרטגיה משולבת של מניעה והרתעה. החדשות הרעות הן שהעולם החדש הוא מקום מאיים ובלתי יציב. אבל החדשות הטובות הן שלישראל עוצמות כלכליות, טכנולוגיות וצבאיות המאפשרות לה להתמודד עם הסכנה. הכלכלה הישראלית החדשה, הצומחת במהירות מואצת, יכולה לממן את הפרויקטים השונים הנדרשים להגנתנו".
האם לא מאוחר מדי? האם לא נגזר עלינו להשלים עם איראן גרעינית?
"בשום פנים ואופן לא. חייבים למנוע את הגרעון של איראן".
בכל מחיר? בכל דרך?
"חייבים למנוע את הגרעון של איראן".
דוקטרינת בגין תקפה?
"בגין מנע גרעון בדרך אחת. יש גם דרכים אחרות ויש כוחות אחרים".
יש סיכוי למניעה מדינית?
"הייתי שמח אם הייתי יכול להאמין בכך. יחד עם זאת, יש לאפשר לארצות הברית למצות את המהלך המדיני הבינלאומי".
כמה זמן נותר?
"אנחנו בזמן שהולך ומתכלה. ניסיון העבר מלמד שמדינות המנהלות פרויקט גרעין שאפתני מגיעות ליעדן מוקדם מן הצפוי ולא מאוחר מן הצפוי".
אתה רואה אנלוגיה לשנות ה-40?
"ההבדל הוא בכך שיש לנו היום מדינה חזקה מאוד עם יכולות חזקות מאוד. בשנות ה-40 העולם החופשי התעשת, אבל הוא עשה זאת אחרי שאותנו האסון כבר פקד. אני משוכנע שגם הפעם העולם יתעשת ויתגבר, אבל עלינו לוודא שהוא לא יעשה זאת אחרי שאותנו שוב תפקוד טרגדיה. על כן על ישראל לבנות בריתות עם אחרים אבל לא לבנות על הבריתות הללו. עלינו לבנות כבר עכשיו את כוח המגן שלנו ולבצר את קיומנו הלאומי. עלינו להיות ערוכים לאפשרות שניאלץ להגן על עצמנו בכוחות עצמנו".
Subscribe to:
Posts (Atom)